תלמוד ירושלמי פאה פרק ד הלכה ג

משנה: פיאה אין קוצרין אותה במגלות ואין עוקרין אותה בקרדומות כדי שלא יכו איש את רעהו. שלוש אובעיות ביום בשחר ובחצות ובמנחה. רבן גמליאל אומר לא אמרו אלא שלא יפחתו. ורבי עקיבה אומר לא אמרו אלא שלא יוסיפו. של בית נמר היו מלקיטין על החבל ונותנין פיאה מכל אומן ואומן. הלכה: מהו אבעיות אמר רבי בון דתימר איך נחפשו עשיו נבעו מצפוניו. בשחר ובחצות ובמנחה. בשחר מפני המניקות. ובחצות מפני התינוקות. ובמנחה מפני הנמושות. רבן גמליאל אומר לא אמרו אלא כדי שלא יפחתו ואם רצה להוסיף מוסיף. רבי עקיבה אומר לא אמרו אלא כדי שלא יוסיפו. הא אם רצה לפחות אינו פוחת. של בית נמר היו מלקיטין אותה עם החבל ונותנין פיאה מכל אומן ואומן. תני אבא שאול אומר מזכירין אותן לגנאי ומזכירין אותן לשבח. מזכירין אותן לגניי שהיו נותנין פיאה אחד ממאה. ומזכירין אותן לשבח שהיו מלקיטין אותן עם החבל ונותנין פיאה מכל אומן ואומן. תני בשם רבי שמעון מפני חמשה דברים לא יתן אדם פיאה אלא בסוף שדהו. מפני גזל עניים. ומפני ביטול עניים. ומפני הרמאין. ומפני מראית העין. ומשום שאמרה תורה לא תכלה פאת שדך. מפני גזל עניים כיצד שלא יראה אדם את השעה פנויה ויאמר לקרובו עני בוא וטול לך את הפיאה. מפני ביטול עניים כיצד שלא יהו עניים יושבין ומשמרין כל היום ואומרים עכשיו הוא נותן פיאה עכשיו נותן פיאה אלא ילכו וילקטו בשדה אחרת ויבואו בשעת הכילוי. מפני הרמאין כיצד שלא יאמר כבר נתתי ויהא בורר את היפה ומוציא את הרע. מפני מראית העין כיצד שלא יהו העוברים והשבים אומרים ראו היאך קצר איש פלוני שדהו ולא הניח פיאה לעניים. ומשום שאמרה תורה לא תכלה פאת שדך.