תלמוד ירושלמי פאה פרק ד הלכה ב

משנה: נטל מקצת הפיאה וזרק על השאר אין לו בה כלום. נפל לו עליה ופירס טליתו עליה מעבירין אותו ממנה וכן בלקט וכן בעומר השכחה. הלכה: תני בשם רבי מאיר קונסין בו ומוציאין ממנו את התלוש ואת המחובר. עד כדון מזיד אפילו שוגג ואפילו כריכות. רבי שמעון בן לקיש בשם אבא כהן בר דליא אדם זוכה במציאה בתוך ארבע אמות שלו מה טעם והנה בעוניי הכינותי לבית יי זהב ככרים מאה אלף וכסף אלף אלפים ככרים ולנחושת ולברזל אין משקל כי לרוב היה ועצים ואבנים הכינותי ועליהם תוסיף. רבי יונה אמר רב הושעיא בעי מה נן קיימין אם בתוך ארבע אמות עשיר הוא. אם בחוץ לארבע אמות ויש אדם מקדיש דבר שאינו שלו. וקיימנוה במקדיש ראשון ראשון. אמר רבי אבין מהו בעניי שאין עשירות לפני מי שאמר והיה העולם. דבר אחר בעוניי בעינוי שהיה מתענה ומקדיש סעודתו לשמים. התיב רבי יעקב בר אידי קומי רבי שמעון בן לקיש והתנינן ראה את המציאה ונפל לו עליה ובא אחר והחזיק בה זה שהחזיק בה זכה בה. אמר ליה תיפתר בשלא אמר יזכו לי ארבע אמות שלי. והתני נפל לו עליה פירס טליתו עליה מעבירין אותה ממנה. אמר ליה עוד היא בשלא אמר יזכו לי ארבע אמות שלי. והתני רבי חייא שנים שהיו מתכתשין על העומר ובא עני אחר וחטפו מלפניהן זכה בו. אמר ליה עוד היא בשלא אמר יזכו לי ארבע אמות. אמר רבי יסא אמר רבי יוחנן זו בגיטין מה שאין כן במתנה. רובה דרבי יוחנן ורובה דרבי שמעון בן לקיש. רובה דרבי יוחנן מה אם מציאה שאינו זוכה בה מדעת אחר הרי הוא זוכה בה בתוך ארבע אמות. מתנה שהוא זוכה בה מדעת אחר לא כל שכן. רובה דרבי שמעון בן לקיש מה אם מתנה שאינו זוכה בה בתוך ארבע אמות הרי הוא זוכה בה מדעת אחר. מציאה שהוא זוכה בה בתוך ארבע אמות לא כל שכן. התיב רבי זעירא קומי רבי יסא והתנינן וכן לעניין הקידושין. אמר ליה היא גיטין היא קידושין. והתנינן וכן לעניין החוב. אמר ליה שכן אם אמר ליה זרקיהו לים ויהא מחול לך מחול לו. מעתה אפילו קרוב ללוה זכה הלוה. ותנינן קרוב ללוה הלוה חייב שכן אם אמר ליה זרקיהו עד שייכנס לרשותי ואדיין לא נכנס ברשותו. אמר רבי אבהו כל אילין תתובתה דהוה רבי זעירא מותיב קומי רבי יסא. ורבי שמעון בן לקיש מותיב קומי רבי יוחנן מקבל מיניה פתר ליה באילין פיתריא.