תלמוד ירושלמי פאה פרק ה הלכה ד
משנה: בעל הבית שהיה עובר ממקום למקום וצריך ליטול לקט שכחה ופיאה ומעשר עני וכשיחזור לביתו ישלם דברי רבי אליעזר. וחכמים אומרים עני היה באותה שעה. המחליף עם העניים בשלו פטור ובשל עניים חייב. שנים שקבלו שדה באריסות זה נותן לזה חלקו ומעשר עני וזה נותן לזה חלקו ומעשר עני. המקבל שדה לקצור אסור בלקט ובשכחה ובפיאה ובמעשר עני. אמר רבי יהודה אימתי בזמן שקבלה ממנה למחצה לשליש ולרביע אבל אם אמר לו שליש מה שאתה קוצר שלך מותר בלקט ובשכחה ובפיאה ואסור במעשר עני. הלכה: תני אב ובנו איש וקרובו שני אחין שני שותפין פודין זה לזה מעשר שני ונותנין זה לזה מעשר עני. אמר רבי יודן תבוא מאירה למי שהוא נותן לאביו מעשר עני. אמר מניין שאם היו שניהן עניים. מה בינה לקדמיתא אלא לכשתקצור שליש הרי היא שלך. אמר רבי חייא בר רבי בון הדא אמרה שהמוכר זכיי בפיאה שהיא מתרת את העומרים. אמר רבי יוסי בי רבי בון תמן נתחייבה שדהו ברשותו ברם הכא לא נתחייבה שדהו ברשותו. אמר רבי אבהו בר נגרי שנייה היא בלקט ובשכחה ובפיאה שהן בעזיבה.
