תלמוד ירושלמי פאה פרק ו הלכה ז

משנה: תבואה שניתנה לשחת או לאלומה וכן באיגודי השום ואגודת השום והבצלים אין להן שכחה וכל הטמונין בארץ כגון הלוף והשום והבצלים. רבי יהודה אומר אין להן שכחה. וחכמים אומרים יש להן שכחה. הלכה: אמר רבי יונה לא סוף דבר נותנה אלא אפילו נוטלה על מנת ליתנה. תמן תנינן המדליק את הגדיש והיו בו כלים רבי יהודה אומר משלם כל מה שבתוכו. וחכמים אומרים אינו משלם אלא גדיש חטין או גדיש שעורין. מחלפא שיטתיה דרבי יהודה תמן הוא אומר לרבות את הטמון. וכא הוא אמר פרט לטמון. תמן ונאכל הגדיש או הקמה. ממשמע שנאמר קמה אין אנו יודעין שהגדיש בכלל. ומה תלמוד לומר גדיש לרבות את הטמון. והכא שדך בגלוי פרט לטמון. מחלפא שיטתין דרבנין תמן אינון אמרין פרט לטמון. וכא אינון אמרין לרבות את הטמון. תמן או הקמה או השדה. מה שדך בגלוי אף כל דבר שהוא גלוי. ברם הכא שדך בגלוי פרט לטמון. קצירך בגלוי פרט לטמון. והוי מיעוט אחר מיעוט ואין מיעוט אחר מיעוט לרבות הטמון.