תלמוד ירושלמי פאה פרק ז הלכה ג

משנה: אי זהו פרט הנושר בשעת הבצירה. היה בוצר עקר את האשכול היסבך בעלים ונפל בארץ ונפרט הרי זה של בעל הבית. המניח כלכלה תחת הגפן בשעה שהוא בוצר הרי זה גוזל את העניים. על זה נאמר אל תסג גבול עולם. ואי זו היא עוללת כל שאין לה לא כתף ולא נטף אם יש לה כתף ונטף של בעל הבית. אם ספק לעניים. עוללת שבארכובה אם נקרעת עם האשכול של בעל הבית ואם לאו הרי הוא של עניים. גרגר יחידי רבי יהודה אומר אשכול. וחכמים אומרים עוללת. הלכה: הדא אמרה פרט בנשירתו קדש. לית הדא פשיטא שאילתיה דחלפי [דחלפי] שאל לקט בנשירתו מהו שיקדש. אמר רבי שמואל בר אבודומא שנייא היא שהיא גרם לו שלא ירד לארץ. אי זו היא עוללות כל שאין לה לא כתף ולא נטף יש לה כתף אבל לא נטף נטף אבל לא כתף לבעל הבית. ואם ספק לעניים. אי זו היא כתף פסיגין זו על גבי זו. אי זו היא נטף תלויות בשיזרה ויורדות. רבי בא בשם רבי יהודה והן שיהו כולן נוגעות בפס ידו. לא כן אמר רבי חייא מעשה ששקלו עוללות שבע ליטריות בציפורי. אמר רבי חיננה שאם נתנה על גבי טבלה והן שיהו כולן נוגעות בטבלה. בן לוי שנתמנה לו מעשר טבל ומצא בתוכו עוללות הרי זה עושה אותן תרומת מעשר במקום אחר. ועוללות לאו של עני הוא. רבי אבין בשם רבנין דתמן אני אומר עם הנקרצות עם האשכולות. אמר רבי סימון טעמא דרבי יהודה ונשאר בו עוללות כנוקף זית שנים שלשה גרגרים. יותר מיכן אשכול. דלמא רבי אבהו ורבי יוסי בן חנינא ורבי שמעון בן לקיש עברו על כרם דורון אפיק לון אריסא חדא פרסיקא אכלון אינון וחמריהון ואייתרון. ושערונה כהדין לפיסא דכפר חנניה מחזיק סאה של עדשים. בתר יומין עברון תמן אפיק לון תרי תלת לגוא ידיה. אמרו ליה מן ההוא אילנא אנן בעיי אמר לון מיניה אינון. וקרון עלוי ארץ פרי למלחה מרעת יושבי בה. אמר רבי חנינא כד סלקת להכא נסיבית איזורי ואיזוריה דברי ואיזוריה דחמרי מקפא בירתא דחרובתיה דארעא דישראל ולא מטון. קצת חד חרוב ונגד מלא ידוי דבש. אמר רבי יוחנן יפה סיפסוף שאכלנו בילדותינו מפרסקין שאכלנו בזקנותינו דביומוי אישתני עלמא. אמר רבי חייא בר בא סאה ארבלית היתה מוציאה סאה סולת סאה קמח סאה קיבר סאה סובין סאה מורסן סאה גנינין. וכדון אפילו חדא בחדא לא קיימא. רבי חונא בשם רב אבין קנמון מאכל עזים היה היו ישראל מגדלין אותו. רבי חונא בשם רבי אבין שני תמידין שהיו מקריבין בכל יום היו מרכיבין אותן על גבי גמל ורגליהן נוגעות בארץ. רבי חונא בשם רבי אידי מעשה באחד שקשר עז לתאינה ובא ומצא דבש וחלב מעורבין. רבי אמר לרב פרירי [לית] את חמי לי ההיא סגולה דגו כרמך. אמר ליה אין נפק בעי מחימייא ליה עד דהוא רחיק צפה ביה כמין תור אמר ליה לית הדין תורא מחבל כרמא אמר ליה הדין תורא דאת סבר הוא סגולה. וקרא עלוי עד שהמלך במסיבו נרדי נתן ריחו. בית מוקדשא חריב ואת קאית בקשיותך. מיד איתבעון ולא אשכח. אייתון קומוי תרין פוגלין מבין ריש שתא לצומא רבא והוה אפוקי שמיטתא והוה בהון טעוניה דגמלא אמר לון ולית אסיר ולאו ספחין אינון. אמר ליה בפוקי ריש שתא איזדרעון. באותה שעה התיר רבי ליקח ירק במוצאי שביעית מיד. בעון קומוי מהו הדין דכתיב עכשו פרודות תחת מגרפותיהם. אמר לון תחת שהיינו גורפין דבש הרי אנו גורפין רקבובית. מעשה באחד שהיה לו שורה של תאינים ובא ומצא גדר של דבש מקיפן. חד בר נש הוה זרע חקלא לפת והוה מקטע ומזבין. מעשה בשועל שבא וקינן בראשה של לפת. מעשה בשיחין בקלח אחד של חרדל שהיו בו שלשה בדין ונפשח אחד מהן וסיככו סוכת היוצרין ומצאו בו שלשת קבין של חרדל. אמר רבי שמעון בן חלפתא קלח אחד של חרדל היה לי בתוך שלי והייתי עולה בו כעולה בראש התאנה. מעשה באחד שזרע סאה של אפונים ועשת שלש מאות סאין. אמרו לו התחיל הקדוש ברוך הוא לברכך. אמר לון אזלון לכון די ינחת טלא בישא עליה די לא כן בכפלא הוות מעביד. אמר רבי שמעון בן חלפותא הוה מעשה שאמר רבי יהודה לבנו בסיכנין עלה והבא לנו גרוגרות מן החבית עלה והושיט ידו ומצאה של דבש אמר לו אבא של דבש היא. אמר לו השקע ידיך ואת מעלה גרוגרות. מעשה שאמר רבי יוסי לבנו בציפורין עלה והבא לנו גרוגרות מן העליה. עלה ומצא את העלייה צף עליה דבש. רבי חנניה הוה מזבן דבש דדבוריין והוה ליה דבש דצליין בתר יומין עברון תמן אמר לון בגין לא מטעיא לכון הוון ידעין ההוא דובשא דיהבית לכון דצליין יינון. אמרו ליה מיניה אנן בעי דו טב לעיבידתין ואפריש טימיתיה ובנא ביה בי מדרשא דציפורין. רבי לעזר בי רבי שמעון אזל לחד אתר. אייתון קומוי כרוב מצמק. אמר לון סגין דבש יהבתון ביה. אמרין ליה לא יהבינון ביה מיניה וביה הוא.