תלמוד ירושלמי פאה פרק ח הלכה ג

משנה: נאמנין על החטים ואינן נאמנין לא על הקמח ולא על הפת. נאמנין על השעורה של אורז ואינן נאמנין עליו בין חי בין מבושל. נאמנין על הפול ואינן נאמנין על הגריסין בין חיין בין מבושלין. נאמנין על השמן לומר של מעשר עני ואינן נאמנין עליו לומר של זיתי ניקוף הוא. נאמנין על ירק חי ואינן נאמנין על המבושל אלא אם כן היה לו דבר ממועט שכן דרך בעל הבית להיות מוציא מלפסו. הלכה: מהו שיהא נאמן לומר חיטים ניתן לי ועשיתי אותן קמח. חטים ניתן לי ועשיתי אותן פת. פשיטא ליה שהוא נאמן. היו הכל יודעין שרוב בני אדם מכנסו לקט אפילו כן אינו נאמן. תני רבי יודן אומר מקום שנהגו להיות דורכין את העוללות יהא עני נאמן לומר יין זה של עוללות הוא. ודכוותיה מקום שנהגו להיות מוסקין זיתי ניקוף יהא העני נאמן לומר שמן זה של זיתי ניקוף הוא. אילין דבית אסי בשלון ירק אנשון מתקנתיה סלק גמליאל זוגה ותקניה מן גוא לפסא.