תלמוד ירושלמי פאה פרק ח הלכה ב

משנה: נאמנים על הלקט ועל השכחה ועל הפיאה בשעתן ועל מעשר עני בכל שנתו ובן לוי נאמן לעולם. ואינן נאמנין אלא על דבר שכן דרך בני אדם להיות נוהגין כן. הלכה: עד איכן. אמר רבי חנינא עד מקום שדרכו לילך ולביא בו ביום. מעשה והאמין רבי לחמשה אחין בחמשה כורין של חטים. ואיפשר כן אלא מיכא ציבחד ומיכא ציבחד כורא סלק. רבי לעזר דרומיה בעי קומי רבי יוסי. מתניתין דרבי אליעזר דרבי אליעזר אומר נאמן על השני נאמן על הראשון. אמר רבי יוסי דברי הכל היא שנייא היא שאין אדם עושה בדבר ערוה. רבי לעזר בשם רבי הושעיא כשם שלא נחשדו ישראל על תרומה גדולה כך לא נחשד בן לוי על תרומת מעשר. אמר רבי הושעיה מתניתין אמר כן ובן לוי נאמן לעולם. רבי מנא בעי ובן לוי נאמן לעולם אפילו בשביעית. אמר רבי בון בר חייא נאמן בן לוי לומר מעשר ברור הוא לפוטרו מן השני. אבל באומר ניתן לי או באומר משלו הן אינן נאמנין דו מתניתא אינן נאמנין אלא על דבר שכן דרך בני אדם נוהגין כן. כיני מתניתא אינן נאמנין אלא על דבר שכן דרך בני אדם נותנין כן.