תלמוד ירושלמי פסחים פרק א הלכה ב
משנה: אין חוששין שמא גררה חולדה מבית לבית וממקום למקום אם כן מחצר לחצר ומעיר לעיר אין לדבר סוף: הלכה: אין חוששין כול׳. אמר רבי יונה. הכין צורכה מתני. מעיר לעיר ומחצר לחצר ממקום למקום ומבית לבית. אם חושש את מעיר לעיר את חושש מחצר לחצר. אם חושש את מחצר לחצר חושש את ממקום למקום. אם חושש את ממקום למקום את חושש מבית לבית. אמר רבי יוסה. אפילו כמתניתא אתיא היא. אין חוששין שמא גררה חולדה מבית לבית וממקום למקום אם כן מחצר לחצר ומעיר לעיר אין לדבר סוף. שאם מבית לבית אי אתה חושש את לא כל שכן ממקום למקום. אם ממקום למקום אי את חושש לא כל שכן מחצר לחצר. אם מחצר לחצר אי את חושש לא כל שכן מעיר לעיר. יכולין הן כל ישראל לבדוק חמיצן כאחת.
