תלמוד ירושלמי פסחים פרק א הלכה ח

משנה: אמר רבי מאיר מדבריהן למדנו ששורפין תרומה טהורה עם הטמאה בפסח. אמר לו רבי יוסה אינה היא המידה. מודין רבי אליעזר ורבי יהושע ששורפין זו לעצמה וזו לעצמה. ועל מה נחלקו על התלויה ועל הטמאה שרבי אליעזר אומר תישרף זו לעצמה וזו לעצמה ורבי יהושע אומר שתיהן כאחת: הלכה: מהו בפסח. בארבעה עשר. אמר רבי יוחנן. מדברי רבי עקיבה מדברי רבי חנניה סגן הכהנים. רבי שמעון בן לקיש אמר. מדברי רבי אליעזר ומדברי רבי יהושע. אמר רבי זעירא קומי רבי יסי. על דעתיה דרבי יוחנן ניחא. על דעתיה דרבי שמעון בן לקיש מה בא רבי ליעזר ורבי יושוע לכאן. אמר ליה. תניין אינון. רבי יסי בשם רבי יוחנן. הכל מודין בששה עשר ששורפין תרומה טהורה וטמיאה. רבי יסי מקשי. למה רבי יסי אומר. אינה המידה. רבי יסי דו שמע דאמר רבי יוחנן. מדברי רבי עקיבה ומדברי רבי חנינא סגן הכהנים. והוא שמע דבר קפרא אמר. אב הטומאה דבר תורה. וולד הטומאה מדבריהן. ולא שמע דמר רבי יוחנן. בין זה ובין זה דבר תורה. והוא מקשי. כשם שמותר לשרוף איסור (דבריהם) [תורה] עם טומאת תורה. שכן שורפין טומאת (דבריהן) [תורה] עם טומאת תורה. כך יהא מותר לשרוף איסור (תורה) [דבריהן] עם טומאת תורה. שכן שורפין טומאת (תורה) [דבריהן] עם טומאת תורה. אלא שנייה היא איסור שנייה היא טומאה. ואמר רבי יסי בשם רבי יוחנן. הכל מודין בששה עשר ששורפין תרומה טהורה וטמיאה. כשם שלא חלקת לנו בין איסור תורה לטומאת תורה. שכן שורפין טומאת תורה עם טומאת תורה. כך לא תחלוק לנו בין איסור דבריהן לטומאת תורה. שכן שורפין טומאת דבריהן עם טומאת תורה. אלא בין זה ובין זה דבר תורה. אתא רבי חייה בר בא מן צור ואמר מן שמיה דרבי יוחנן. בין זה ובין זה דבר תורה. ואמרית. יאות. תמן טומאת (דבריהם) [תורה] עם טומאת תורה. ברם הכא פסול תורה עם טומאת תורה. בגין כן רבי יוסי אמר. אינה היא המידה. וקשיא דרבי יוחנן על דרבי מאיר. והדא דרבי יוסי אמר. אינה היא המידה. סבר בר קפרא כרבי שמעון בן לקיש. דרבי שמעון בן לקיש אמר. מדברי רבי אליעזר ורבי יהושע. וקשיא דבר קפרא על דרבי יוסי. והדא דרבי מאיר אמר. מדבריהם למדנו. אמר רבי אבין. רבי מאיר כדעתיה. דרבי מאיר מחמיר בדבריהם כדברי תורה. אן אשכחן דרבי מאיר מחמיר בדבריהן כדברי תורה. אמר רבי חיננה. כיי דתנינן תמן. הרואה כתם הרי זו מקולקלת וחוששת משום זוב [דברי רבי מאיר. וחכמים אומרים אין בכתמים משום זוב.] תמן תנינן. חבית שלתרומה שנולד ספק טומאה. רבי אליעזר אומר. אם היתה מונחת במקום תורפה יניחינה במקום מוצנע. ואם היתה מגולה יכסנה. רבי יושוע אומר אם היתה מונחת במקום המוצנע יניחינה במקום תורפה. ואם היתה מכוסה יגלנה. רבן גמליאל אומר אל יחדש בה דבר. אמר רבי יוסה בירבי בון מדברי שלשתן תלויה אסור לשורפה. חברייא בשם רבי אלעזר. חבית הראשונה כרבי יוסי. השנייה כרבי מאיר. חבריא אמרין. חבית הראשונה כרבי יוסי. ולית רבי מאיר מודה בה. חבית השנייה כרבי מאיר. ולית רבי יוסי מודה בה. אמר לון רבי יוסי. חמון מה אתון אמרין. חבית הראשונה כרבי יוסי. ברם כרבי מאיר שורפין וכרבי שמעון שורפין. וירבו רבי מאיר ורבי שמעון על רבי יוסה וישרוף. ועוד [שמעינן] מן הדא. מן מה דאנן חמיין רבנין עובדא אתי קומיהון ואינון אמרין. איזיל תלי. הן אשכחנן דרבי שמעון אומר. שורפין. הדא דתנינן. מודה רבי ליעזר לרבי יושוע ששורפין זו לעצמה וזו לעצמה. אמר רבי יוחנן. רבי שמעון שנייא. אין תימר לית לרבי מאיר תלויה. והא תני. תרומה תלויה טהורה שורפין אותה ערב שבת עם חשיכה. דברי רבי מאיר. וחכמים אומרים. בזמנה. אמר רבי עזרא קומי רבי מנא. תיפתר בתלויה שאין דעתו להשאיל עליה. אמר ליה. וכן אמר רבי יוסי. כל מה דאנן קיימין הכא בתלויה שאין דעתו להשאיל עליה. אבל בתלויה שדעתו להשאיל עליה הרי זו טהורה. ותני כן. תרומה תלויה שאמרו. טהורה היא. הרי זו טמאה. אם אמר. הרי אני מניחה על מנת להשאיל עליה. הרי זו טהורה. מיי כדון. אמר רבי יוסי בירבי בון. תיפתר שנולד לה ספק טומאה עם דימדומי חמה. ולית שמע מינה כלום. ואתון אמרין. חבית הראשונה כרבי יוסי. ולית רבי מאיר מודה בה. והתני. במה דברים אמורים. בבור שיש בו כדי להעלות. אבל בבור שאין בו כדי להעלות אפילו כל שהוא אסור לטמאות. ואין כרבי מאיר. היא בור שיש בו כדי להעלות והיא בור שאין בו כדי להעלות. אפילו כל שהוא אסור לטמות. ועוד מן הדא דתנינן. אמר לו רבי יוסי. אינה היא המידה. לית בר נש אמר. אינה היא מכלל דו מודה על קדמייתא. מיי כדון. אמר רבי יוסי בירבי בון. תמן כדי לחוס על נכסיהן שלישראל. והכא מה אית לך. אפילו הכא אינו מפסיד לישראל ממון. שהוא צריך לשרוף עצים בפני עצמן וזו בפני עצמה. להפסד מרובה חשו. להפסד ממועט לא חששו. אמר רבי חנניה קומי רבי מנא. תיפתר כמאן דאמר. מדברי רבי עקיבה ומדברי רבי חנינה סגן הכהנים. ולית שמע מינה כלום. רבי זעורא רבי אילא תריהון בשם רבי אלעזר. חבית הראשונה כרבי יוסי. והשנייה בין כרבי מאיר בין כרבי יוסי. אמר רבי עזרא קומי רבי מנא. לית הדא פליגא על רבי יוסי. אמר ליה. ודלא כרבי יוסי נימר ודלא כרבי מאיר. לפי שמצינו רבי יוסי שורף תלויה בכל מקום. אמר רבי מנא. אזלית לקיסרין ושמעית רבי זריקן בשם זעורה. רבי מאיר שורף תלויה בכל מקום. ואמרית ליה. אפילו כגון ההיא שהיא תלויה דבר תורה. ואמר לי. אין. אנא פתר לה שניטמאת מדור גוים. מה בידך. תני. מדור גוים תולין. רבי יוסה בירבי יודה אומר. שורפין. רבי חונה בשם רבי זעורא. רבי מאיר שורף תלויה בשאר ימות השנה. והא תני כן. תרומה תלויה טמיאה שורפין אותה ערב שבת עם חשיכה. דברי רבי מאיר. וחכמים אומרים. בזמנה. וישרוף בשחרית. תיפתר שנתעצל ולא שרף. תדע לך שהוא כן. דתני טמיאה. לא משנתעצל ולא שרף. אמר רבי אבא מרי אחוה דרבי יוסי. תיפתר שנולד לה טומאה באותה שעה. ולית שמע מינה כלום. אמר רבי יוחנן. רבי שמעון ורבי יושוע שניהן אמרו דבר אחד. אמר רבי אילא. רבי שמעון דבכורות ורבי יושוע דתרומות לא דין מודה לדין ולא דין מודה לדין. אמר רבי זעירא. מסתברא רבי שמעון יודה לרבי יושוע. [אמר רבי בון בר חייא לרבי זעירא. על דעתך דתימר. רבי שמעון יודה לרבי יהושע. והא תנינן. אבל היאך נשרף תלויה עם הטמאה.] מודה רבי ליעזר לרבי יושוע ששורפין זו לעצמה וזו לעצמה. וישרוף שתיהן כאחת. טהורה היא דבר תורה. את הוא שגזרתה עליה שריפה. מכל מקום לא נפסלה בהיסח הדעת. לא כן אמר רבי יוחנן. הסיע דבר תורה. אחוזת דם כרבי שמעון תורה. חבית השנייה כרבי מאיר תורה. אינה כן. אלא משמרה הוא שלא תגע בטהרות אחרות. התיב רבי יצחק בריה דרבי חייה כתובה. הגע עצמך שהיתה נתונה על גבי הגחלים. אמר ליה. לכשיתננה. אמר רבי מנא לרבי שמי. אתון אמרין. רבי שמעון יודה לרבי יושוע. אפילו רבי יושוע לית הוא רבי יושוע. אמר ליה. תניין אינון. תמן רבי מאיר בשם רבי יושוע. ברם הכא רבי שמעון בשם רבי יושוע. תמן תנינן. הבכור שאחזו דם. אפילו מת אין מקיזין לו את הדם. דברי רבי יהודה. וחכמים אומרים. יקיז ובלבד שלא יעשה בו מום. אם עשה בו מום הרי זה לא ישחוט עליו. רבי שמעון אומר. יקיז אף על פי שהוא עושה בו מום. רבי אבהו בשם רבי לעזר. אתיא דרבי יודה כרבן גמליאל. ודרבנין כרבי אליעזר. ודרבי שמעון כרבי יושוע. תני בשם רבי שמעון. יקיז אף על פי שהוא מתכוין לעשות בו מום. ואתיא כרבי יושוע אחרייא. אמר רבי בון בר חייה קומי רבי זעירא. תיפתר בקדשים שהוא חייב באחריותן כרבי שמעון. רבי אבהו בשם רבי שמעון בן לקיש. טעמיה דרבי יודה. לא תאכלנו על הארץ תשפכנו כמים. לא היתרתי לך את דמו אלא בשפיכה. התיב רבי אבא מרי אחוה דרבי יוסה. והכתיב אף בפסולי המוקדשין כן. לא תאכלנו על הארץ תשפכנו כמים. אמר רבי חייה בר אדא. להכשיר איתאמרת. מה המים מכשירין אף הדם יהא מכשיר. רבי אבהו בשם רבי יוחנן. שניהן מקרא אחד הן דורשין. תמים יהיה לרצון כל מום לא יהיה בו. רבי שמעון אומר. בשעה שהוא לרצון אין את רשאי ליתן בו מום. [ובשעה שאינו לרצון אתה רשאי ליתן בו מום.] וחכמים אומרים. אפילו כולו מומין אין את רשאי ליתן בו מום.