תלמוד ירושלמי פסחים פרק ב הלכה א

משנה: כל שעה שהוא מותר לוכל מאכיל לבהמה לחיה ולעופות ומוכרו לנכרי ומותר בהנאתו. עבר זמנו אסור בהנאתו. לא יסיק בו תנור וכירים. רבי יודה אומר אין ביעור חמץ אלא שריפה. וחכמים אומרים מפרר וזורה לרוח או מטיל לים: הלכה: כל שעה כול׳. אמר רבי אימי. מאן תנא כל שעה שהוא מותר לוכל מותר להאכיל. אסור לאוכל אסור להאכיל. רבי מאיר. ברם כרבי יודה. חמישית אף על פי שהוא אסור לוכל מותר להאכיל. התיב רבי בא. והתנינן. סיעור ישרף והאוכלו פטור. ואמר רב חונה בשם רבי. מותר להאכילו לכלבים. אמר רבי יוסה. מה אתינן מיתני כל חמץ. לא שעות. מאן תנא שעות. רבי מאיר. אמר רבי בון בר חייה קומי רבי זעירה. זאת אומרת שמותר להאכילו לבהמת הבקר. התיב רבי ירמיה. והתנינן. מפרר. סבר רבי ירמיה ככרות. אמר ליה רבי יוסה. לא אמר אלא מפרר. מכיון שפיררו בטל. ואיידא אמר דא. לא יאכל חמץ היום. אפילו לכלבים. הרי זה בא לאוסרו בהנייה. מה אנן קיימין. אם לכלבו. ההני איסור הנייה. אלא כי נן קיימין. אפילו לכלב [אחרים]. זאת אומרת. שאסור להאכילו לבהמת הבקר. רבי אבהו בשם רבי אלעזר. כל מקום שנאמר לא תאכל לא תאכלו לא יאכלו את תופש איסור הנייה כאיסור אכילה. עד שיבוא הכתוב ויפרוש לך כשם שפירש לך באבר מן החי ובנבילה. וכי מה פירש לנו באבר מן החי. ובשר בשדה טריפה לא תאכלו לכלב תשליכון אותו. וכי מה פירש לנו בנבילה. לא תאכלו כל נבילה לגר אשר בשעריך תתננה ואכלה או מכור לנכרי. תני חזקיה ופליג. וכי מי אסרו לכלב. והא כתיב. כל חלב שור וכשב ועז לא תאכלו. מעתה את תופש איסור הנייה כאיסור אכילה. שנייא היא דכתיב וחלב נבילה וחלב טריפה יעשה לכל מלאכה ואכל לא תאכלוהו. והכתיב רק הדם לא תאכלו. מעתה את תופש איסור הנייה כאיסור אכילה. שנייה היא דכתיב על הארץ תשפכנו כמים. מה המים מותרין בהנייה אף הדם יהא מותר בהנייה. והכתיב על כן לא יאכלו בני ישראל את גיד הנשה. אמר רבי אבהו. קיימתיה בגיד הנשה שבנבילות. והא כתיב ולחם וקלי וכרמל לא תאכלו עד עצם היום הזה. אמר רבי אבא מרי אחוי דרבי יוסי. שנייה היא. שקבע הכתוב זמן. והא כתיב לא תאכלום כי שקץ הם. אמר רבי. מיעט איסור הנייה שבו. רבי אבהו בשם רבי יוחנן. העושה איספלנית משור הנסקל ומחמץ שעבר עליו הפסח אינו לוקה. שאין לא תעשה שבו מחוור. מכלאי הכרם לוקה. אמר רבי חנינה. פן תקדש. פן תוקד אש. מערלה צריכה. עשה לרחקו כתוב. לא תיעשה לאוכלו כתוב לא תאכלו כתוב. לא תיעשה לרחקו לא כתוב. מתניתא פליגא על רבי יוחנן. ממשמע שנאמר סקול יסקל השור. וכי אין אנו יודעין שבשרו אסור באכילה. מה תלמוד לומר לא יאכל את בשרו. בא להודיעך. שכשם שהוא אסור באכילה כך הוא אסור בהנייה. מה עבד לה רבי יוחנן. פתר לה בשקדמו הבעלים ושחטוהו עד שלא נגמר דינו. רבי זעירא בעא קומי רבי אבהו. הכא תימר הכין והכא תימר הכין. אמר ליה. הדא בשם רבי לעזר והדא בשם רבי יוחנן. רבנן דקיסרין רבי אבהו בשם רבי יוחנן. כל מקום שנאמר לא תאכל לא תאכלו אין את תופש איסור הנייה כאיסור אכילה. לא תאכל לא יאכל את תופש איסור הנייה כאיסור אכילה. בניין אב שבכולם. וכל חטאת אשר יובא מדמה אל אוהל מועד לכפר בקודש לא תאכל באש תשרף. תני חזקיה מסייע לרבי יוחנן. ממשמע שנאמר חלב שור וכשב ועז לא תאכלו. לאי זה דבר נאמר וחלב נבילה וחלב טריפה יעשה לכל מלאכה. אפילו למלאכת גבוה. ממשמע שנאמר רק הדם לא תאכלו. לאי זה דבר נאמר על הארץ תשפכנו כמים. מה המים מכשירין. אף הדם יהא מכשיר. ממשמע שנאמר לא תאכלו כל נבילה. לאי זה דבר נאמר לגר אשר בשעריך תתננה ואכלה. בא להודיעך. גר תושב אוכל בנבילות. ממשמע שנאמר ובשר בשדה טריפה לא תאכלו. מה תלמוד לומר לכלב תשליכון אותו. אותו אתה משליך לכלב ואין את משליך לכלב חולין שנשחטו בעזרה. מתניתא מסייעא לדין ומתניתא מסייעא לדין. מתניתא מסייעא לרבי אלעזר. לא יאכל חמץ. לעשות את המאכיל כאוכל. ואתה אומר. לעשות המאכיל כאוכל. או אינו אלא לאוסרו בהנייה. וכשהוא אומר לא תאכל עליו חמץ. הא למדנו שהוא אסור בהנייה. מה תלמוד לומר לא יאכל חמץ. לעשות המאכיל כאוכל. דברי רבי יאשיה. רבי יצחק אומר. אינו צריך. ומה שרצים קלים עשה בהם את המאכיל כאוכל. חמץ החמור אינו דין שנעשה בו את המאכיל כאוכל. ומה תלמוד לומר לא יאכל חמץ. לא בא הכתוב אלא לאוסרו בהנייה. בגין כן כתוב לא יאכל. הא מלא תאכל לית שמע מינה כלום. והדא מסייעא לרבי יוחנן. לא יסיק בו תנור וכירים. עבר והסיק. ייבא כהדא. אם חדש יותץ. אם ישן יוצן. תני. רבי יודה אומר. אין ביעור חמץ אלא בשריפה. דין הוא. מה אם פיגול ונותר שאינו בל ייראה ובל יימצא אינו אלא בשריפה. חמץ שהוא בבל ייראה ובל יימצא אינו דין שלא יהא אלא בשריפה. אמרו לו לרבי יודה. כל דין שאתה דן שתחילתו להחמיר וסופו להקל אינו דין. הא אם לא נתמנה לו אור ישב לו ולא יבעיר. אמרה תורה תשביתו שאור מבתיכם. כיוצא בו. אמר רבי יודה. אשה כי תזריע וילדה זכר. מה תלמוד לומר. לפי שנאמר וטמאה שבעת ימים וביום השמיני ימול. שומע אני ביוצא חי שהוא מטמא את אמו טומאת לידה. מניין ליוצא מת שהוא מטמא את אמו טומאת לידה. אמר רבי יודה. הרי אני דן. מה אם ביוצא חי. שאינו מטמא את אמו ואת הבאין עמו [ואת הבא עם אמו] לאוהל טומאת שבעה. מטמא את אמו טומאת לידה. היוצא מת. שהוא מטמא את אמו ואת הבאין עמו [ואת הבא עם אמו] לאוהל טומאת שבעה. אינו דין שיטמא את אמו טומאת לידה. אמרו לו לרבי יודה. כל דין שתחילתו אתה דן להחמיר וסופו להקל אינו דין. הא אם טיהר החי את אמו יטהר אף המת את אמו. אם לא זכיתי מן הדין. [לפיכך] אמרה תורה זכר. לרבות את המת. כיוצא בו. אמר רבי יודה. תשבו בסוכות. סוכה שלכל דבר. שהיה רבי יודה אומר. הדין נותן שלא תהא הסוכה באה אלא מארבעת המינין. מה אם לולב שאינו נוהג בלילות כבימים אינו בא אלא מארבעת המינין. סוכה שהיא נוהגת בלילות כבימים אינו דין שלא תבוא אלא מארבעת המינין. אמרו לו לרבי יודה. כל דין שאתה דן שתחילתו להחמיר וסופו להקל אינו דין. הא לא מצא מארבעת המינין ישב לו בלא סוכה. ואמרה תורה תשבו בסוכות. סוכה שלכל דבר. [וכן עזרא אמר ואשר ישמיעו ויעבירו קול בכל ערים ובירושלם לאמר צאו ההר וגו׳.] חזר רבי יודה ודנו דין אחר. חמץ אסור באכילה ונותר אסור באכילה. מה זה בשריפה אף זה בשריפה. אמרו לו. נבילה תוכיח. שהיא אסורה באכילה ואינה בשריפה. אמר להן. חמץ אסור באכילה ובהנייה ונותר אסור באכילה ובהנייה. אל תוכיח נבילה שאינה אסור בהנייה. אמרו לו והרי שור הנסקל יוכיח. שהוא אסור באכילה ובהנייה ואינו בשריפה. אמר להן. חמץ אסור באכילה ובהנייה וחייבין עליו כרת [ונותר אסור באכילה ובהנייה וחייבין עליו כרת]. אל יוכיח שור הנסקל שאין חייבין עליו כרת. אמרו לו. והרי חלב שור הנסקל יוכיח. שהוא אסור באכילה ובהנייה וחייבין עליו כרת ואינו בשריפה. אמר להן. חמץ אסור באכילה ובהנייה וחייבין עליו כרת ויש לו זמן ונותר אסור באכילה ובהנייה וחייבין עליו כרת ויש לו זמן. אל יוכיח חלב שור הנסקל שאין לו זמן. אמרו לו. והרי אשם תלוי כשיטתך יוכיח. שהוא אסור באכילה ובהנייה וחייבין עליו כרת ויש לו זמן [ואינו בשריפה]. ושתק רבי יודה. תני. עד שלא הגיע זמן ביעורו את מבערו בכל דבר. משהגיע זמן ביעורו את מבערו בשריפה. ואתיא כרבי יודה. אית תניי תני. עד שלא הגיע זמן ביעורו את מבערו בשריפה. משהגיע זמן ביעורו את מבערו בכל דבר. ואתיא כרבנין. רבי אומר. תשביתו שאור מבתיכם. דבר שהוא בל יראה ובל ימצא. ואי זה. זה בשריפה. רבי ירמיה בעי. פטר חמור שהמית במה היא מיתתו. בעריפה [או] בסקילה. רבי בנימן בר לוי שאל. חלות תודה שנעשו נותר. נימר. אם נעשו נותר עד שלא הגיע זמן ביעורן. את מבערן בכל דבר. משהגיע זמן ביעורן את מבערן בשריפה.