תלמוד ירושלמי פסחים פרק ג הלכה ב

משנה: בצק שבסדיקי העריבה אם יש כזית במקום אחד חייב לבער פחות מיכן בטל במיעוטו. וכן לעניין הטומאה אם הקפיד עליו חוצץ אם רוצה הוא בקיומו הרי הוא כעריבה. בצק החרש אם יש כיוצא בו שהחמיץ הרי זה אסור: הלכה: חברייא בשם רבי יוחנן. רבי סימון בשם רבי יושוע בן לוי. בנקלף כולו כאחת. עד כדון לח. יבש. מאחר שאילו היה לח היה נקלף כולו כאחת. ואפילו יבש כסדר הזה. רבי ירמיה בשם רבי זעירה. שני חצאי זתים בתוך הבית. אין הבית מצרף. בתוך הכלי. הכלי מצרף. והא תנינן. פחות מיכן בטל במיעוטו. כאן בתלוש וכאן במחובר. מהו. מיעטו בטל. או מכיון שנראה לבער צריך לבער את כולו. עד איכן. סברין מימר. עד רובה שלערבה. מה. מיעט רובה שלערבה בטל. או מכיון שנראה לבער צריך לבער את כולו. (תמן אמר רבי ירמיה בשם רבי זעירה. שני חציי זיתים בתוך הבית. אין הבית מצרף. בתוך הכלי. הכלי מצרף. והכא הוא אמר הכין.) אם הקפיד עליו חוצץ הוא לטבילה. ואם לאו אינו חוצץ לטבילה היא טבילה היא הזייה. אינו חיבור לטומאה. מן הדא. אם רוצה הוא בקיומו הרי הוא כעריבה. ואם לאו כגופה שלעריבה. רבי שמעון בן לקיש אמר. כך שנה רבי. צואה שתחת הכסא חיבור לטומאה ואינו חיבור להזייה. רבי שמעון בן לקיש בשם רבי שמעון בר כהנא. אבר מדולדל צפורן מדולדלת וצואה שתחת הכסא והידוק קירויה וכרויה. רבי יוסי בירבי בון אמר. אף כשות שליקטו חיבור לטומאה ואינו חיבור להזייה. מה בין טומאה מה בין הזייה. אמר רבי לא. בהזייה כתוב והזה על האהל ועל כל הכלים. ועל כל המקויימין שבכלי. ברם הכא לכם. כל שהוא לצורך לכם. תמן אמרין. טרקטה. הורי רבי יצחק מיעבד חד. תריי תלתא אסור. אלא אין שזג ידוי במייא. תני. קובטיות בירתיות צריך לבער. הורי רבי יסי באילין פלולינא צריך לבער. רבי אבהו בשם רבי יוחנן. בצק שצינן. לא היה שם אחר כיוצא בו שהחמיץ עד איכן. רבי יעקב בר אחא רבי עולא דקיסרין בשם רבי חנינה. עד כדי הילוך ארבעת מיל.