תלמוד ירושלמי פסחים פרק ג הלכה א

משנה: ואילו עוברין בפסח כותח הבבלי ושכר המדי וחומץ האדומי וזיתום המצרי וזומן של צבעין ועמילן של טבחין וקולן של סופרים. רבי אליעזר אומר אף תכשיטי נשים. זה הכלל כל שהוא מין דגן הרי זה עובר בפסח הרי אילו באזהרה ואין בהן משום כרת: הלכה: ואילו עוברין בפסח כול׳. אמר רבי מנא. וכולהון על ידי מויי. כותח הבבלי. דו יהיב ביה מלמולין דליש. שכר המדי. דו יהיב ביה קמח דשערין. חומץ האדומי. בסימה דרומיא. בראשונה שהיו עושין יין בטהרה לנסכים לא היה יין מחמיץ. והוון יהבין בגויה שערין בגין דיחמע. והוו צווחין ליה בסימה דרומיה. זיתוס המצרי. זייתיה. וזימי שלצבעין. דו יהב בגויה קוצם בגין דיקלוט ציבעא. עמילן שלטבחין. אמר רבי חייא בר בא. מביא מלילות שלא הביאו שליש וכותשן ועושה אותן כחלות חריע. ונותן בקדירה. והוא עביד כילדין. וקולן שלסופרין. באלכסנדריאה עבדין אמבטיות של בצק. רבי אליעזר אומר. אף תכשיטי נשים. אית תניי תני. תכשיטי. ואית תניי תני. טיפולי. מאן דאמר. טיפולי. כל שכן תכשיטי. מאן דאמר. תכשיטי. הא טיפולי לא. כתוב כל מחמצת לא תאכלו. לרבות כותח הבבלי ושכר המדי וחומץ האדומי שיהו באזהרה. יכול יהו בהכרת. תלמוד לומר כי כל אכל חמץ ונכרתה. חברייא בעון קומי רבי יונה. הכא כתיב כל והכא כתיב כל. הכא את מרבה והכא את ממעט. אמר לון. כאן ריבה באוכלין וכאן ריבה בנאכלין. התיבון. והתני. יוצאין במצה מתובלת אף על פי שאין בה טעם דגן. והיא שיהא רובה דגן. ואילו הואיל ורובן חמץ יהא חייב. אמר לון. שנייא היא. דכתיב לחם. ואילו אינן לחם. התיב רבי יוסה. והתני. כל עצמו אינו קרוי לחם אלא מצה. שבעת ימים תאכל עליו מצות לחם עוני. והכא את יליף מצה מחמץ. ועוד מן הדא דתני. יוצא הוא אדם ידי חובתו ברקיק שרוי וברקיק מבושל שלא נמחה. לא אמר אלא שלא נמחה. הא אם נמחה לא. ולעניין חמץ את אמר. המחה את החמץ וגמיו חייב. מאי כדון. רבי יוסי בשם רבי אידי. אין חימוצו חימוץ ברור. מהו שילקה. רבי ירמיה בשם רבי לעזר. רבי לא בשם רבי שמעון בן לקיש. אף ללקות אין לוקה. דתני. על חמץ ברור חייב כרת ועל עירובו סופג ארבעים. רב אמר. זה סיעור. ואמר. זה כותח הבבלי ושכר המדי. אמר רבי בון בר כהנא קומי רבי לא. תיפתר בחמץ ומצה שנתערבו. אמר רבי יוסה. קשייתה על הדא דרבי בון בר כהנא. מה נן קיימין. אם בשרובו חמץ. חייב כרת. אם בשרובו מצה. יוצא בהן ידי חובתו בפסח. אמר רבי שמואל בר רב יצחק. תנא רבי יושוע אונייה. תיפתר שיש בו חמץ ואין בו כזית. כרבי שמעון. דרבי שמעון אמר. כל שהוא למכות. רבי ירמיה רבי שמואל בר רב יצחק בשם רב. קדירה שבישל בה [מודה] לא יבשל בה מאותו המין אלא לאחר הפסח. הא ממין אחר מותר ובלבד לאחר שלשה תבשילין. כשם שהוא בטל על שאינו מינו כך יבטל על מינו. מין מעורר על מינו ליאסר. אמר רבי יעקב בר זבדי. רבי אבהו מפקד לטחונייא דלא מיתן קופייא אילין על אילין דלא ירתחן ויחמען. רבי חיננא בר פפא אזל ליה גבי טחונייא. רבי יוסי בירבי בון טחן ליה צרף. רבי אבון הורי לטחונייא מיתן טרטון דמיי בגין מודייה ומתלנה ארבעה זימנין. רבי חנניה ורבי מנא. חד אמר. בעשבין שרי. מטננה אסיר. וחרנה מיחלף. אמר רבי חנניה בריה דרבי הלל. ואפילו כמאן דאמר. בעשבין שרי. בלוקטן משש שעות ולמעלן. מה. דטלא פייגא מינהון.