תלמוד ירושלמי פסחים פרק ג הלכה ו

משנה: ארבעה עשר שחל להיות בשבת מבערין את הכל מלפני השבת דברי רבי מאיר. וחכמים אומרים בזמנן. רבי אלעזר בר צדוק אומר תרומה מלפני השבת וחולין בזמנן: הלכה: אתיא דרבי מאיר כרבי ליעזר ורובה מן דרבי אליעזר. דרבי ליעזר אומר. שלא יבוא לידי בל יראה ובל ימצא. רבי מאיר אומר. שלא יבוא לספק בל יראה ובל ימצא. אתיא דרבנין כרבי יושוע ורובה מרבי יושוע. דרבי יושוע אומר. אין שורפין את הקדשים ביום טוב. ורבנין אמרין. אפילו בחול אין שורפין את הקדשים. תני. אמר רבי יודה. לא נחלקו בית שמי ובית הלל על תרומה טהורה שאסור לשורפה ועל תרומה טמיאה שמותר לשורפה. על מה נחלקו. על התלויה. שבית [שמאי] אומרין. אין שורפין. ובית הלל אומרין. שורפין. אמרו בית שמי לבית הלל. כלום אתם אומרין בטהורה שלא תישרף. אלא שאני אומר. שמא כהן אחד שבת בתוך התחום והוא בא ואוכלה בשבת. אף תלויה לא תישרף. שאני אומר. שמא אליהו שבת בהר הכרמל והוא בא ומעיד עליה בשבת שהיא טהורה. אמרו להן בית הלל. מובטחין אנו שאין אליהו בא לא בשבתות ולא בימים טובים. רבי אבהו בשם רבי יוחנן. אתיא דרבי אלעזר בירבי צדוק כרבן גמליאל. כמה דרבן גמליאל אמר מה שני בין חולין לתרומה. כן רבי אלעזר בירבי צדוק אמר מה שנו בין חולין לתרומה. כמה דתימר. הלכה כרבן גמליאל. ודכוותה. הלכה כרבי אלעזר בירבי צדוק.