תלמוד ירושלמי פסחים פרק ג הלכה ז

משנה: ההולך לשחוט את פסחו ולמול את בנו ולאכול סעודת אירוסין בבית חמיו ונזכר שיש לו חמץ בתוך ביתו אם יכול לחזור ולבער ולחזור למצותו יחזור. ואם לא יבטל בליבו. להציל מיד הגייס ומיד הנהר ומן הדליקה ומן המפולת יבטל בליבו. ולשבות שביתת הרשות יחזור מיד: הלכה: אמר רבי יוסה בירבי בון. בוא וראה מה גדול הוא השלום שהוקש לשני דברים שחייבין עליהן כרת. מילת בנו ושחיטת פסחו מי קודם. אמר רבי פינחס. מן מה דכתיב המול לו כל זכר ואז יקרב לעשותו. הדא אמרה שמילת בנו קודמת לשחיטת פיסחו. אפילו יכול לחזור ולבער ולילך ולהציל. אפילו יכול לילך ולשבות לחזור ולבטל. מהו [שאין] שביתת הרשות. אצל רבו או אצל מי שהוא גדול ממנו בחכמה. כך שנה רבי. המעשה קודם לתלמוד. נמנו בעליית בית ארוס בלוד. התלמוד קודם למעשה. רבי אבהו שלח לרבי חנינה בריה יזכי בטיבריה. אתון ואמרון ליה. גמל הוא חסד. שלח ואמר ליה. המבלי אין קברים בקיסרין שלחתיך לטבריא. שכבר נמנו וגמרו בעליית בית ארוס בלוד שהתלמוד קודם למעשה. רבנין דקיסרין אמרין. הדא דתימר. בשיש שם מי שיעשה. אבל אם אין שם מי שיעשה המעשה קודם. דלמא. רבי חייה רבי יסי רבי אימי ענון למיתי גבי רבי אלעזר. אמר לון. אן הויתון. אמרין ליה. גמל חסד. אמר לון. ולא הוה תמן חורנין. אמרין ליה. מגור הוה.