תלמוד ירושלמי פסחים פרק ד הלכה א

משנה: מקום שנהגו לעשות מלאכה בערבי פסחים עד חצות עושין. מקום שנהגו שלא לעשות אין עושין. ההולך ממקום שעושין למקום שאינן עושין או ממקום שאינן עושין למקום שעושין נותנין עליו חומרי המקום שיצא משם וחומרי המקום שהלך לשם. ואל ישנה אדם מפני המחלוקת: הלכה: מקום שנהגו לעשות מלאכה כול׳. כתיב שם תזבח את הפסח בערב. אין לי אלא הוא. שלוחו מניין. תלמוד לומר ובשלת ואכלת. מה תלמוד לומר שם תזבח את הפסח בערב. אינו בדין שתהא עסוק במלאכתך וקרבנך קרב. אבל אסרו מלעשות מלאכה. כהדא דתני. להן כל אינש דיהוי עלוהי אעין וביכורין. האומר. הרי עלי עצים למזבח וגיזירים למערכה. אסור בהספד ותענית ומלעשות מלאכה בו ביום. אמר רבי יונה. אילין תמידין קרבנותיהן שלכל ישראל אינון. אם יהיו כל ישראל עולין לירושלם. לית כתיב אלא שלוש פעמים בשנה יראה כל זכורך. אם יהיו כל ישראל יושבין ובטילין. והכתיב ואספת דגנך. מי אוסף להן את הדגן. אלא שהתקינו הנביאים הראשונים עשרים וארבע משמרות. על כל משמר ומשמר היה עומד בירושלם [של כהנים ושל לוים ושל ישראלים]. תני. עשרים וארבעה אלף. עמוד מירושלם וחצי עמוד מיריחו. אף יריחו היתה יכולה להוציא עמוד שלם. אלא בשביל לחלוק כבוד לירושלם היתה מוציאה חצי עמוד. הכהנים לעבודה והלוים לדוכן וישראל מוכיחין על עצמן שהן שלוחיהן שלכל ישראל. תני רבי שמעון בן אלעזר אומר. כהנים ולויים וישראל ושיר מעכבין את הקרבן. רבי אבין בשם רבי אלעזר. טעמיה דרבי שמעון בן אלעזר. כל הקהל משתחוים. אילו ישראל. והשיר משורר אילו הלוים. וחצצרות מחצצרים אילו הכהנים. הכל עד לכלות העולה. הכל מעכבין את הקרבן. רבי תנחומא בשם רבי לעזר שמע לה מן הדא. ואתנה את הלוים נתונים לאהרן ולבניו מתוך בני ישראל. אילו הלוים. לעבד את עבדת בני ישראל באהל מועד. אילו הכהנים. ולכפר על בני ישראל. זה השיר. ולא יהיה בבני ישראל נגף בגשת בני ישראל אל הקודש. אילו ישראל. מניין שהשיר קרוי כפרה. חיננא אבוי דרב ינטה בשם רבי בניה. ולכפר על בני ישראל. זה השיר. מניין שהשיר מעכב. רבי יעקב בר אחא רבי שמעון בולווטה בשם רבי חנינה. ולכפר על בני ישראל. זה השיר. הרי פסח הרי קרבנן שלכל ישראל הוא ותלו אותו מנהג. אמר רבי אבהו. שנייא היא. שאין הפסח קרב אלא משש שעות ולמעלן. רבי אבהו בעי. אמר. הרי עלי עולה משש שעות ולמעלן. מותר לעשות מלאכה משש שעות ולמטן. אמר רבי יוסה. פסח שהקריבו בשחרית אינו פסח. עולה שהקריבוה בשחרית עולה היא. כל הדברים תלו אותן במנהג. נשייא דנהיגין דלא למיעבד עובדא באפוקי שובתא אינו [מנהג]. עד יפני סדרא [מנהג]. בתרייא ובחמשתא [אינו מנה]ג. עד יתפני תעניתא מנהג. יומא דערובתא אינו מנהג. מן מנחתא ולעיל מנהג. יומא דירחא מנהג. אמר רבי זעורה. נשייא דנהגן דלא למישתייא מן דאב עליל מנהג. שבו פסקה אבן שתייה. מה טעמא. כי השתות יהרסון. אמר רבי חיננא. כל הדברים מנהג. אעין דשיטין הוו במגדל צבעייה. אתון ושאלון לרבי חנניה חברהון [דרבנין. מהו מיעבד בהן עבודה]. אמר להן. מכיון שנהגו בהן אבותיכם באיסור אל תשנו מנהג אבותיכם נוחי נפש. רבי אלעזר בשם רבי אבין. כל דבר שאינו יודע שהוא מותר וטועה בו באיסור נשאל והן מתירין לו. וכל דבר שהוא יודע בו שהוא מותר והוא נוהג בו באיסור נשאל ואין מתירין לו. יושבין על ספסלו שלגוי בשבת. מעשה ברבן גמליאל שישב לו על ספסילו שלגוי בשבת בעכו. אמרו לו. לא היו נוהגין כן להיות יושבין על ספסילו שלגוי בשבת. ולא רצה לומר להן. מותר לעשות כן. אלא עמד והלך לו. מעשה ביהודה ובהלל בניו שלרבן גמליאל שנכנסו לרחוץ במרחץ בכבול. אמרו להן. לא נהגו כן להיות רוחצין שני אחים כאחת. ולא רצו לומר. מותר כן. אלא נכנסו זה אחר זה. ועוד שיצאו לטייל בקורדקיות שלזהב בלילי שבת בבירו. אמרו להן. לא נהגו כאן להיות מטיילין בקורדקיות שלזהב בשבת. ולא רצו לומר להן. מותר כן. אלא שילחו ביד עבדיהן. ולא סוף דבר פסח. אלא אפילו מנהג קיבלו עליהן חרמי טיבריה וגרוסי ציפורי דשושי עכו. שלא לעשות מלאכה בחולו שלמועד. ניחא גרוסי צפורין דשושי עכו. חרמי טיבריה ואינן ממעטין בשמחת הרגל. צד הוא בחכה צד הוא במכמורת. אפילו כן אינן ממעטין בשמחת הרגל. רבי אימי מיקל לון. שהן ממעטין בשמחת הרגל. גלו ממקום למקום וביקשו לחזור בהן. ייבא כהדא דאמר רבי בא. בני מישא קיבלו עליהן שלא לפרש בים הגדול. אתון שאלון לרבי. אמרין ליה. אבותינו נהגו שלא לפרש בים הגדול. אנו מה אנו. אמר להן. מכיון שנהגו בהן אבותיכם באיסור אל תשנו מנהג אבותיכם נוחי נפש. ואין אדם נשאל על נדרו. תמן משנדר נשאל. ברם הכא אבותיכם נדרו. כל שכן יהו מותרין. אמר רבי חנניה. לא מן הדא אלא מן הדא. רבי תלמידיה דרבי יודה הוה. דרבי יודה אמר. אסור לפרש בים הגדול. רבי שמעון בן לקיש שאל לרבי יוחנן. ואינו אסור משום בל תתגודדו. אמר ליה. בשעה שאילו עושין כבית שמי ואילו עושין כבית הלל. בית שמי ובית הלל אין הלכה כבית הלל. אמר ליה. בשעה שאילו עושין כרבי מאיר ואילו עושין כרבי יוסה. רבי מאיר ורבי יוסי אין הלכה כרבי יוסי. אמר ליה. תרי תניין אינון על דרבי מאיר ותרין תניין אינון על דרבי יוסי. אמר ליה. הרי ראש השנה ויום הכיפורים ביהודה נהגו כרבי עקיבה. ובגליל נהגו כרבי יוחנן בן נורי. אמר ליה. שנייה היא. שאם עבר ועשה ביהודה כגליל ובגליל כיהודה יצא. הרי פורים. הרי אילו קורין בארבעה עשר ואילו קורין בחמשה עשר. אמר ליה. מי שסידר את המשנה סמכה למקרא. משפחה ומשפחה מדינה ומדינה ועיר ועיר. ניחא ממקום שעושין למקום שאין עושין. ממקום שאין עושין למקום שעושין. ויבטל. שהרי כמה בטילין יש לו באותו מקום. רבי סימון בשם רבי יוחנן. במתמיה.