תלמוד ירושלמי פסחים פרק ד הלכה ג

משנה: מקום שנהגו למכור בהמה דקה לגוים מוכרין. מקום שנהגו שלא למכור אין מוכרין. ואל ישנה אדם מפני המחלוקת. ובכל מקום אין מוכרין להן בהמה גסה עגלים וסייחים שלימין ושבורין. רבי יהודה מתיר בשבורה. בן בתירה מתיר בסוס: הלכה: מותר לגדל. אמר רבי בא. כגון מהיר שהוא ששה עשר מיל על ששה עשר מיל. הוון בעיי מימר. מאן דאמר. מותר למכור. מותר לייחד. מאן דמר. אסור למכור אסור לייחד. רבי יונה רבי לעזר בשם רב. ואפילו כמאן דאמר. מותר למכור. אסור לייחד. מה בין למכור מה בין לייחד. תמן מכיון שהוא מוכרה לו כבהמתו שלגוי היא. ברם הכא בהמתו שלישראל היא והוא חשוד עליה. מקום שנהגו שלא למכור אין מוכרין. למה. שהוא מוציאה מידי גיזה. הגע עצמך שהיתה עז. שהוא מוציאה מידי בכורה. הגע עצמך שהיה זכר. שהוא מוציאו מידי מתנות. מעתה חיטין אל ימכור לו. שהוא מוציאן מידי חלה. יין ושמן אל ימכור לו. שהוא מוציאן מידי ברכה. בכל מקום אין מוכרין להן בהמה גסה. מה בין גסה מה בין בהמה דקה. בהמה גסה יש בה חיוב חטאת. בהמה דקה אין בה חיוב חטאת. ואינו חולב ואינו גוזז. תמן הוא מתחייב. ברם הכא היא מתחייבת. וכיון שהוא מוכרה לו לא בהמתו שלגוי היא. אמר רבי אימי בבלייא בשם רבנין דתמן. פעמים שהוא מוכרה לו לניסיון. והוא מחזירה לו לאחר ג׳ ימים. ונמצא עובר עבירה בבהמתו שלישראל. מעתה לניסיון אסור. שלא לניסיון מותר. זו מפני זו. עבר ומכר קונסין בו. כשם שקונסין להלכה כך קונסין למנהג. מניין שקונסין בו למנהג. חד בר נש זבין גמלא לחד ארמאי. אתא עובדא קומי רבי שמעון בן לקיש וקנסיה בכיפלה בגין דייחזר ליה גמלא. אמר רבי יוסה בירבי בון. לסרסור קנסו והוון צווחין ליה ברא דמסרסר לארמאה. מה. רבי שמעון בן לקיש כרבי יודה. דתני בשם רבי יודה. הלוקח בהמה מן הגוי וילדה בכור. מעלה עמו בשוה ונותן חצי דמים לכהן. נתנה לו בקבלה. מעלה עמו אפילו עשר דמים בשווה ונותן כל הדמים לכהן. וחכמים אומרים. הואיל ואצבע הגוי באמצע נפטרה מן הבכורה. רבי שמעון בן לקיש כרבי יודה. ורבה מן דרבי יודה. מה דאמר רבי יודה משם הילכות בכורה. מה דאמר רבי שמעון בן לקיש משום הילכות בהמה גסה. רבי יודה מתיר בשבורה. לא אמר רבי יודה אלא בשבורה שאינה יכולה להתרפאות. אמרו לו. והרי מביאין לה זכר ונרבעת ממנו. אמר להן. אף אני לא אמרתי אלא בשבור [זכר שאינו יכול להתרפאות]. אמרו לו. והרי מביאין לו נקיבה והוא רובעה והיא יולדת. רב אבון בשם רבנין דתמן. זאת אומרת שאסור להמציא להן זרע. תמן תנינן. הלוקח עובר חמורו שלנכרי. המוכר לו אף על פי שאינו רשאי. המשתתף לו. והמקבל ממנו. והנותן לו בקבלה פטור מן הבכורה. רבי חגיי בעא קומי רבי יוסי. לית הדא אמרה שאסור להמציא להן עבדים. אמר ליה. כבר קדמך רבי אבון. דמר רבי אבון בשם רבנין דתמן. זאת אומרת שאסור להמציא להן זרע. בן בתירה מתיר בסוס. לא אמר רבי יודה אלא בסוס זכר שהוא הורג [בעליו] במלחמה. יש אומרים. שהוא רץ אחר נקיבה. ויש אומרים. שהוא עומד ומשתין. מה נפק מן ביניהון. הסריס. מאן דאמר. שהוא רץ אחר הנקיבה. [זה] אינו רץ אחר נקיבה. מאן דמר. שהוא עומד ומשתין. אף הוא עומד ומשתין. דברי חכמים. רבי אחא בשם רבי תנחום בר חייה. לכשיזקין הוא כודנו בריחיים. רבי יוסה בירבי בון בשם רבי חונה. בן בתירה ורבי נתן אמרו דבר אחד. דתני. הוציא בהמה וחיה ועופות. בין חיים בין מתים חייב. רבי נתן אומר. מתים חייב. חיין פטור. רבנין אית להון משום חיוב חטאת. ואינון מתיבין ליה הכין. כשיטתו השיבוהו. כשיטתך שאת אומר. משום הילכות בהמה גסה. אוף אנן אית לן. לכשיזקין הוא כודנו בריחיים. רבי אומר. אומר אני שהוא אסור משום שני דברים. משום כלי זיין ומשום הילכות בהמה גסה. ותני כן. חיה גסה כבהמה גסה. מאן תניתה. רבי. דברי חכמים. רבי ביסנא חנין בר בא בשם רב. חיה גסה כבהמה דקה.