תלמוד ירושלמי פסחים פרק ד הלכה ד

משנה: מקום שנהגו לוכל צלי בלילי פסחים אוכלין. מקום שנהגו שלא לוכל אינן אוכלין. מקום שנהגו להדליק את הנר בלילי יום הכיפורים מדליקין. מקום שנהגו שלא להדליק אין מדליקין. מדליקין בבתי כניסיות ובבתי מדרשות ובמבואות אפילין ועל גבי החולין: הלכה: רבי בא בעא קומי רבי אימי. אפילו בשר עגל. אמר ליה. אפילו בשר עגל. אפילו בשר עוף. אמר ליה. אפילו בשר עוף. סברין מימר. אפילו ביצה. אפילו קולקס. אמר רבי יודן בירבי חנין. ובלבד מן השחיטה. תני. רבי שמעון בן אלעזר אומר. יום הכיפורים שחל להיות בשבת. אפילו במקום שלא נהגו להדליק מדליקין. רבי סימון בשם רבי יושוע בן לוי רבי יוסה בן שאול בשם רבי. הלכה כרבי שמעון בן אלעזר. דרש רבי חייה בר בא לטיבריא כהדא דרבי שמעון בן אלעזר. רבי יוסה אמר לה רבי שמואל בר נחמן בשם רבי יונתן רבי חזקיה ואמרי לה רבי יעקב בר אחא בשם רבי שמואל בר נחמן. מקום שנהגו להדליק משובח ממקום שנהגו שלא להדליק. אמר רבי ירמיה. תדע לך שהוא כן. שהרי יום הכיפורים שחל להיות בשבת אפילו מקום שנהגו שלא להדליק מדליקין. רבי בא ורבי סימון תריהון אמרין. תדע לך שהוא כן. שהרי האיש הזה צנוע ואינו משמש מיטתו לאור הנר. בין כמאן דאמר. מדליקין. בין כמאן דאמר. אין מדליקין. מפני הרגל עבירה. מאן דאמר. מדליקין. שהוא רואה ומתבייש. ומאן דאמר. אין מדליקין. שלא יראה ויתאוה. תני. אפילו בתי כניסיות ובתי מרחציות. לכן צריכה. אפילו מקום שלא נהגו להדליק מדליקין. יום הכיפורים שחל להיות בשבת. מהו להדיח כבשין ושלקות מן המנחה ולמעלן. רב אמר. אסור. רבי לעזר אמר. מותר. רבי יעקב בר אחא בשם רבי אלעזר. מה טעם אמרו. מדיחין כבשים ושלקות מן המנחה ולמעלן. מפני סכנה. שנייא היא סכנת יום הכיפורים שחל להיות בשבת. שנייא היא יום הכיפורים שחל להיות בחול. התיב רבי חנניה חברון דרבנין. מתניתא פליגא על רבי אלעזר. יום הכיפורים שחל להיות בשבת חלות מתחלקות לערב. שנייא היא. שעל ידי שהוא דבר קל שמא ישכח ויאכל. התיב רבי פינחס. מתניתא דרבי לעזר פליגא עלוי. יום הכיפורים שחל להיות בשבת שבתון שבות ובחול שבתון שבות. אם בחול את שובת לא כל שכן בשבת. לא צורכה דלא [אפילו] דברים שאת מותר לעשותן בחול את שובת עליהן בשבת. ואי זו זו. זו הדחת כבשים ושלקות. רבי יעקב בר זבדי בשם רבי אבהו. נראין דברים בדבר שדרכו לבוא בצונין. אבל דבר שדרכו לבוא ברותחין עד דיידא גלשה הוא מקנב. אמר רבי מנא. אם אומר את כן. אף מתבייש ולא מקנב. ונמצא בא לידי סכנה. רבי בא בעא קומי רבי אימי. מהו להדיח כבשים ושלקות מן המנחה ולמעלן. אמר ליה. שרי. רבי יעקב בר אחא שאל לרבי חייה ולרבי יסה. מהו להדיח כבשים ושלקות [מן המנחה ולמעלן]. אמרי ליה. שרי. רבי זעורה בעא קומי רבי אימי. מהו מימור לחליטה. עבד לי חליטה. אמר ליה. שרי. עבד לי תופין. שרי. עבד לי פתילה. אמר ליה. לא. מה בין זה לזה. זה אוכל נפש. וזה אינו אוכל נפש.