תלמוד ירושלמי פסחים פרק ד הלכה ח

משנה: מושיבין שובכין לתרנגולין בארבעה עשר. ותרנגולת שברחה מחזירין אותה למקומה. ואם מתה מושיבין אחרת תחתיה. גורפין מתחת רגלי בהמה בארבעה עשר ובמועד מסלקין לצדדין. מוליכין ומביאין כלים מבית האומן אף על פי שאינם לצורך המועד: הלכה: מושיבין שובכין לתרנוגלין בארבעה עשר. הא במועד אסור. אין מרביעין את הבהמה במועד. אבל מוליכין אותה לבקורת. רבי יודה אומר. חמורה שהיא תובעת זכר מרביעין אותה שלא תיצן. ושאר כל הבהמה מוליכין אותה לבקורת. ומקיזין דם לאדם ולבהמה במועד. ואין מונעין רפואה מאדם ומבהמה במועד. תרנגולת שברחה מחזירין אותה למקומה. והן שיחזירוה שלשה ימים למדורה. ואם מתה מושיבין אחרת תחתיה. והיא שישבה על ביציה שלשה ימים מעת לעת. אמר רבי מנא. מתניתא אמרה כן. שלשה עשר ארבעה עשר חמשה עשר. ומקצת היום ככולו. אמר רבי אבון. תיפתר שישבה מאיליה. ולית שמע מינה כלום. זבל שבמבוי מסלקו לצד. שברפת ושבחצר מוציאו לאישפה. אמר רבי בא. הדא דתימר. בחצר קטנה. אבל בחצר גדולה מסלקו לצד. הרפת בין גדולה בין קטנה מוציאו לאשפה. אמר רבי בא. מפני שניוולה קשה.