תלמוד ירושלמי פסחים פרק ה הלכה ד

משנה: השוחט את הפסח על החמץ עובר בלא תעשה. רבי יהודה אומר אף התמיד. רבי שמעון אומר אף הפסח בארבעה עשר לשמו חייב ושלא לשמו פטור. ושאר כל הזבחין בין לשמן ובין שלא לשמן פטור. ובמועד לשמו פטור ושלא לשמו חייב. ושאר כל הזבחין בין לשמן ובין שלא לשמן חייב חוץ מן החטאת ששחטה שלא לשמה: הלכה: מניין לשוחט פסח על החמץ שהוא עובר בלא תעשה. תלמוד לומר לא תשחט על חמץ דם זבחי. אין לי אלא השוחט. הזורק מניין. תלמוד לומר לא על חמץ דם. אמר רבי שמואל בר רב יצחק. ממה שהוא מתחייב על הזריקה הדא אמרה. פסח עצמו כשר. אמר רבי יוסה. תיפתר שנתמנה לו חמץ בין שחיטה לזריקה. או שהיה זה שוחט וזה זורק. תני חזקיה. לא תשחט על חמץ דם זבחי. התורה קראת אותו זבחי. אמר רבי מנא. אילולי דתניתה חזקיה מצינו דבר פסול וחייבין עליו חטאת. המחמץ את הפסולה. אית תניי תני. חייב. אית תניי תני. פטור. אמר רב חסדא. מאן דאמר. חייב. בשנפסלה מחמת חימוצה. מאן דאמר. פטור. בשלא נפסלה מחמת חימוצה. הקטיר אימורין על חמץ. אית תניי תני. חייב. אית תניי תני. פטור. מאן דאמר. חייב. דם מכל מקום. מאן דאמר. פטור. זבח. מה זביחה מיוחדת שהיא מעכבת הכפרה. יצאו הקטר אימורין שאינן מעכבין את הכפרה. מלק עוף על חמץ. אית תניי תני. חייב. אית תניי תני. פטור. מאן דאמר. חייב. דם מכל מקום. ומאן דאמר. פטור. זבח. יצא עוף שאינו זבח. רבי יעקב בר זבדי בעא קומי רבי יוסה. מאן דאמר. חייב. ניחא. כמה דתימר לעניין פטור. מאן דאמר. פטור. מה טעמא. אמר ליה. למידין עונש מעונש ואין למידין עונש מפטור. רבנין דקיסרין בעיין. יכול המקבל והמהלך על חמץ יהא חייב. תלמוד לומר זבח. מה זביחה מיוחדת שחייבין עליה בחוץ. יצא המקבל והמהלך שאין חייבין עליהן בחוץ. יכול המקטיר אימורים על חמץ יהא חייב. תלמוד לומר וכפר. מה זריקה מיוחדת שהיא מעכבת את הכפרה. יצאו הקטר אימורין שאינן מעכבין את הכפרה. רבי יעקב בר זבדי בעא קומי רבי יוסה. עד דאת דיין לה לפטור. דונה לחיוב. יכול המקבל והמהלך על חמץ יהא פטור. תלמוד לומר זבח. מה זביחה מיוחדת שחייבין עליה בחוץ. אף אני ארבה הקטר אימורין שחייבין עליהן בחוץ. יכול המקטיר אימורין על חמץ יהא פטור. תלמוד לומר וכפר. מה זריקה מיוחדת שהיא מעכבת את הכפרה. אף אני ארבה המקבל והמהלך שהן מעכבין את הכפרה. אמר ליה. דבר שוה בשניהן מלמד. דבר שאינו שוה בשניהן אינו מלמד. זבח. מה זביחה מיוחדת שהיא מעכבת את הכפרה וחייבין עליה בחוץ. יצא המקבל והמהלך על חמץ שאין חייבין עליהן בחוץ. יצאו הקטר אימורין שאינן מעכבות את הכפרה. תמן תנינן. [בית שמאי אומרים] שאור כזית וחמץ ככותבת. ובית הלל אומרים זה וזה בכזית. רבי זריקן בשם רבי יוסה בן חנינא. לא שנו אלא לביעורו. אבל לאכילה כזית. רבי אבהו בשם רבי יוחנן. בין לביעורו בין לאכילה כזית. קם רבי מנא עם רבי חזקיה. אמר ליה. מנן שמע רבי הדא מלתא. אמר ליה. מן רבי אבהו. אמר ליה. ואנן אמרין. רבי אבהו בשם רבי יוחנן. בין לביעורו בין לאכילה כזית. שחטו על חמץ. אחר מי את מהלך. אחר אכילתו או אחר ביעורו. תמן אמר רבי ירמיה בשם רבי זעורה. שני חצאי זתים בתוך הבית אין הבית מצטרף. בתוך הכלי הכלי מצטרף. שחטו עליהן. מאחר שאילו בתוך הבית ואין הבית מצטרף פטור. או מאחר שאילו בתוך הכלי והכלי מצטרף חייב. שחטו על סיעור. מאחר דאמר רב הונא בשם רב. מותר להאכילו לכלבו. פטור. או מאחר דרב אמר. לוקין על אכילתו. חייב. רבי שמעון בן לקיש אמר. עד שיהא לשוחט לאחד מבני חבורה. רבי יוחנן אמר. לשוחט אף על פי שאינו מבני חבורה. לאחד מבני חבורה אף על פי שאינו שוחט. רבי יוחנן אמר. אפילו נתון עמו בירושלם. רבי שמעון בן לקיש אמר. עד שיהא נתון עמו בעזרה. דין כדעתיה ודין כדעתיה. דאיתפלגון. שני ימים טובים שלגליות. רבי יוחנן אמר. מקבלין התרייה על ספק. רבי שמעון בן לקיש אמר. אין מקבלין התרייה על ספק. הכל מודין שאם היה נתון כנגדו בחלון בירושלם. מאן דאמר. ספק. וודאי. מאן דאמר. בעזרה. בירושלם הוא. מה טעמא דרבי יודה. דם זבחי. דם פסח ודם תמיד. אמר רבי יוחנן. טעמא דרבי שמעון. כתוב אחד אומר. לא תשחט על חמץ דם זבחי. וכתוב אחר אומר לא תזבח על חמץ דם זבחי. אחד הפסח בארבעה עשר. אחד שאר כל הזבחים בחולו שלמועד. מה ראית לרבותן בחולו שלמועד ולהוציאן מן ארבעה עשר. אחר שריבה הכתוב מיעט. מרבה אני אותן בחולו שלמועד שהוא בל יראה ובל ימצא. ומוציאן מארבעה עשר שאינן בל יראה ובל ימצא. ואתיא כיי דאמר רבי מאיר. דרבי מאיר אמר. משש שעות ולמעלן מדבריהן. אמר רבי מנא. כלהן דכתיב זבח חג הפסח ארבעה עשר אנן קיימין. אמר רבי יוחנן. חבורה היתה מקשה. מה אנן קיימין. אם בשאבד ונמצא קודם לכפרה. בין לשמו בין שלא לשמו כשר וניתק לרעיה. אם בשאבד ונמצא לאחר כפרה. בין לשמו בין שלא לשמו פסול שלמים הוא. וקיימנה בשניטמאו הבעלים או שהזידו וכבר נדחה לפסח שיני. לשמו פטור והוא פסול. שלא לשמו חייב והוא כשר. והיי דינו לשמו פטור. תמן אמרין בשם רב חסדא. בשעברה שנתו בין ראשון לשיני. רבי לא בשם רבי יוחנן. בשעיבר זמן כפרתו. פסח שעיבר זמנו ושחטו לשמו בזמנו. או ששחט אחרים לשמו בזמנו. רבי ליעזר פוסל ורבי יושוע מכשיר. רבי ליעזר פוסל שהוא כשוחט פסח לשם שלמים. ורבי יושוע מכשיר שהוא כשוחט שלמים לשם פסח. מכיון שעיבר זמנו לא שנייא. היא השוחט פסח לשם שלמים. היא השוחט שלמים לשם פסח. על דעתיה דרב חסדא. בשעיבר שנתו בין ראשון לשיני. על דעתיה דרבי לא בשם רבי יוחנן. בשעיבר זמן כפרתו.