תלמוד ירושלמי פסחים פרק ה הלכה ג

משנה: שחטו שלא לאוכליו ושלא למחוין לערלים ולטמאים פסול. לאוכליו ושלא לאוכליו למנוייו ושלא למנוייו למולים ולערלים לטמאים ולטהורים כשר. שחטו קודם לחצות פסול שנאמר בו בין הערבים. קודם לתמיד כשר. ובלבד שיהא אחד ממרס בדמו עד שיזרק דם התמיד. ואם נזרק כשר: הלכה: מניין שהוא צריך לשוחטו לאוכליו. רבי יוחנן בשם רבי ישמעאל. איש לפי אכלו תכסו. אמר רבי יאשיה. לשון סורסי הוא זה. כאדם שהוא אומר לחבירו. כוס לי את הטלה הזה. כיצד שלא לאוכליו. שחטו לשם חולה לשם זקן שאינן יכולין לוכל כזית. כיצד שלא למנוייו. שחטו לשם בני חבורה אחרת. הדא אמרה. שהקטן יש לו מיניין לפסול. הדא אמרה. היה נתון בדרך רחוקה ושחטו לשמו פסול. הדא אמרה. הדא מסייעא לדרומיי. דדרומיי אמרין. אימורין שאבדו מחשב להן כמי שהן קיימין. הדא אמרה. שחטו שתאכל ממנו חצי חבורתו פסול. אמר רבי חגיי קומי רבי יוסה. תיפתר שהיו כולן חולין. אמר ליה. ניתני לשם בני חבורה פסולין. אמר ליה. בשהיו שם כשירים ושחטו לשם פסולין. אמר רבי אלעזר. מתניתא בששחטו לאוכליו ונתכפר בו לאוכליו ושלא לאוכליו. אבל אם שחטו משעה הראשונה ונתכפר בו לאוכליו ושלא לאוכליו פסול. רבי שמלאי אתא גבי רבי יונתן. אמר ליה. אלפין אגדה. אמר ליה. מסורת בידי מאבותיי שלא ללמד אגדה לא לבבלי ולא לדרומי. שהן גסי רוח ומעוטי תורה. ואת נהרדעאי ודר בדרום. אמר ליה. אמור לי חדא מילתא. מה בין לשמו ושלא לשמו. מה בין לאוכליו ושלא לאוכליו. אמר ליה. לשמו ושלא לשמו פסולו מגופו. לאוכליו ושלא לאוכליו פסולו מאחרים. לשמו ושלא לשמו אין את יכול לבור פסולו מתוך הכשירו. לאוכליו ושלא לאוכליו את יכול לבור פסולו מתוך הכשירו. לשמו ושלא לשמו נוהג בכל הקדשים. לאוכליו ושלא לאוכליו אינו נוהג אלא בפסח. אמר רבי יוסה. מן הדא דרבי לעזר את שמע תרתיי. דמר רבי לעזר. מתניתא בששחטו לאוכליו ונתכפר בו לאוכליו ושלא לאוכליו. אבל אם שחט משעה הראשונה ונתכפר בו לאוכליו ושלא לאוכליו פסול. הרי פסולו מחמת אחרים ואת יכול לבור פסולו מתוך הכשירו. ואת אמר הכין. אלא כיני. לשמו ושלא לשמו נוהג בכל הקדשים. לאוכליו ושלא לאוכליו אינו נוהג אלא בפסח. אמר רבי אבין. אית לך חורי. לשמו ושלא לשמו נוהג בכל העבודות. לאוכליו ושלא לאוכליו אינו נוהג אלא בשחיטה. לאוכליו כזיתין ושלא לאוכליו כזיתין כשר. לאוכליו כזיתין ושלא לאוכליו כחצי זיתין כל שכן כשר. לאוכליו כחצי זיתין ושלא לאוכליו כחצי זיתים מה אנן קיימין. אם כשהיתה המחשבה לכושר תהא המחשבה לפסול. אם אינה המחשבה לפסול לא תהא המחשבה לכושר. אמר רבי יוסה. מתניתא אמרה שהמחשבה לכושר. דתנינן תמן. לוכל כחצי זית ולהקטיר כחצי זית כשר. שאין אכילה והקטרה מצטרפין. שחטו שתתכפר בו חצי חבורתו. רבי יונה פוסל. נעשה כמתפיש כפרת אילו לאילו. מאחר שלא נתכפר לאילו לא נתכפר לאילו. רבי יוסה אמר. כשר. במחזורה תיניינא חזר ביה רבי יוסי. אמר ליה רבי פינחס. לא כן אילפן רבי. כשר. אמר ליה. הא קביעה גבך כמסמרא. שחטו קודם לחצות פסול. [לאחר חצות] מיד כשר. קודם לתמיד כשר. ותני כן. יכול אם קדם פסח לתמיד לא יואחר התמיד. תלמוד לומר תעשה. ריבה. אמר רבי אבון. מתניתא אמרה. פסח עצמו כשר. אין תימר. פסול. כמי שלא קדמו. תמן את אמר. דם תמיד ואיבריו קודמין לפסח. ופסח לקטורת. והקטורת להטבת הנרות. וכא את אמר אכן. אמר רבי לא. כאן בחי וכאן בשחוט.