תלמוד ירושלמי פסחים פרק ה הלכה ח
משנה: כמעשהו בחול כך מעשהו בשבת אלא שהכהנים מדיחין את העזרה שלא ברצון חכמים. רבי יהודה אומר כוס היה ממלא מדם התערובת וזרקו זריקה אחת על גבי המזבח ולא הודו לו חכמים: הלכה: אמר רבי יונתן. לא כל שבות התירו במקדש. והיו הכהנים משתקעין בדם עד ארכובותיהן. כיצד היו עושין. מסטויות היו עושין להן. תמן תנינן. רבי יודה מחייב בדם התמצית. אמר רבי יוחנן. לא ריבה אותה רבי יודה אלא להכרת. אתא רבי חזקיה רבי אבהו בשם רבי יוחנן. לא ריבה אותה רבי יודה אלא להכרת. תמן אמרין בשם רב חסדא מתניתא כן. אמרו לו. והלא דם התמצית הוא. ודם תמצית פסול על גבי המזבח. ועוד מן הדא. ורובו לא נתקבל בכלי. ודם שלא נתקבל בכלי פסול מעל גבי המזבח. ואית לרבי יודה דם מבטל דם. כמה דלית ליה הדא והוא מקבל מינהון. כן לית ליה הכא והוא מקבל מינהון. רבי יוסי בירבי בון בשם רב חסדא. מתניתא אמרה כן. אין לי אלא דם הנפש במוקדשין דבר שהוא ראוי לכפרה. מניין דם הנפש בחולין. ודם תמצית בין בחולין בין במוקדשין. תלמוד לומר דם. וכל דם. כשהוא אצל נפש הוא מזכיר כפרה. אצל תמצית אינו מזכיר כפרה.
