תלמוד ירושלמי פסחים פרק ח הלכה ג

משנה: האומר לבניו הריני שוחט את הפסח על מנת מי שיעלה מכם ראשון לירושלם כיון שהכניס הראשון ראשו ורובו זכה בחלקו ומזכה את אחיו עמו. לעולם אין נמנין עליו עד שיהא בו כזית לכל אחד ואחד. נמנין ומושכין את ידיהן ממנו עד שישחט. רבי שמעון אומר עד שיזרק עליו את הדם: הלכה: אמר רבי יוחנן. לית כאן הריני שוחט. אלא הריני מפריש. ולמה תנינתה. הריני שוחט. בשביל לזרזו. רבי לעזר בשם רבי הושעיה. תניי בית דין הוא שיהא זה מפריש את פסחו וזה מפריש את מעותיו. ממנה אותו על שלו והמעות יוצאין לחולין מאיליהן. מה. יוצא לחולין וחוזר וקדש. או לכך הקדישו משעה ראשונה. מה נפק מביניהון. הפריש מאה מנה לפסחו והימנה אותו על חמשים. אין תימר. יוצא לחולין וחוזר וקדש. שאר המעות חולין הן. אין תימר. לכך הקדישו משעה ראשונה. שאר המעות (חולין) [הקדש] הן. רבי יעקב בר אחא אמר. שמואל בר אבא בעי. הגע עצמך שהימנה אותו על חנם. מה אית לך יוצא לחולין וחוזר וקדש. מיליהון דרבנן אמרי שאינו יוצא לחולין וחוזר וקדש. תמן תנינן. נתן לה כספים הרי אילו מותרין. יינות שמנים וסלתות כל דבר שכיוצא בו קרב על גבי המזבח. אסור. רבי שמעון בן לקיש אמר. בממנה אותו על פסחו ועל חגיגתו. הדא אמרה שאינו יוצא לחולין וחוזר וקדש. אין תימר שהוא יוצא לחולין וחוזר וקדש. יהא אסור משום אתנן. פתר לה בשלא נכנס לתוך ידו כלום. תדע לך. דתנינן תמן. מקריב עליו קיני זבים קיני זבות קיני יולדות. לא בשלא נכנס לתוך ידו כלום. אוף הכא בשלא נכנס לתוך ידו כלום. רבי יעקב בר אחא בשם רבי אימי. איתפלגון רבי יוחנן ורבי שמעון בן לקיש. חד אמר. מקדישין. וחד אמר. אין מקדישין. רבנן דקיסרין מפרשין להון. רבי יוחנן אמר. מקדישין. כתחילה ביום טוב. רבי שמעון בן לקיש אמר. אין מקדישין. כתחילה ביום טוב. אית תניי תני. הולך לו אצל מוכרי טלאים. אית תניי תני. הולך לו אצל מוכרי פסחים. מאן דאמר. הולך אצל מוכרי טלאים. כמאן דאמר. מקדישין. מאן דאמר. הולך לו אצל מוכרי פסחים. כמאן דאמר. אין מקדישין. הדא אמרה. אינו יוצא לחולין וחוזר וקדש. אין תימר שהוא יוצא לחולין וחוזר וקדש. יהא אסור משום מקדיש. ותנינן. אין מקדישין. רבי חנניה ורבי מנא. חד אמר. במקדיש למחר. וחורנה אמר. במקדיש לבדק הבית. אמר רבי שמי. ואפילו כמאן דאמר. במקדיש בעזרה. משם שבות שהתירו במקדש. מניין שהן נימנין. תלמוד לומר במכסת נפשות. מניין שהן ממנין. נאמר כאן שה ונאמר במצרים שה. מה שה שנאמר במצרים חי לא שחוט. אף שה שנאמר כאן חי לא שחוט. מה טעמא דרבי שמעון. אילו מתו בין שחיטה לזריקה שמא אין הבעלים מתכפרין. מה בין מתו מה בין משכו הבעלים את ידיהם ממנו.