תלמוד ירושלמי פסחים פרק ח הלכה ב
משנה: האומר לעבדו צא ושחוט עלי את הפסח. שחט גדי יאכל שחט טלה יאכל. שחט גדי וטלה יאכל מן הראשון. שכח מה אמר לו רבו כיצד יעשה. ישחוט גדי וטלה ויאמר אם גדי אמר לי רבי גדי שלו וטלה שלי. ואם טלה אמר לי רבי טלה שלו וגדי שלי. שכח רבו מה אמר לו שניהן יצאו לבית השרפה ופטורין מלעשות פסח שני: הלכה: תני רבי חייה. הנמנה על שני פסחין כאחת אוכל מאי זה מהן שנשחט ראשון. אמר רבי יוסה. מתניתא אמרה כן. שחט גדי וטלה יאכל מן הראשון. רבי לעזר ורבי יוחנן תריהון אמרין. דרבי נתן היא. דרבי נתן אמר. יוצאין בזריקה בלא אכילה. רבי חזקיה בשם רבי בא בר ממל. תיפתר ששכח רבו בין שחיטה לזריקה. אמר רבי חזקיה. מתיב חד מן רבנן. ואמרין. הוא הוה. והא תנינן. שכח רבו מה אמר לו. ישחוט גדי וטלה. אמר רבי יוחנן. הפריש פסחו עד שלא נתגייר ונתגייר. עד שלא נשתחרר ונשתחרר. עד שלא הביא שתי שערות והביא שתי שערות. צריך להימנות על פסח אחר. אמר רבי יודן. כל הספיקות דרבי נתן אינון. חוץ מן הזורק דם חטאתו ודם אשמו. ספק בלילה זרק ספק ביום זרק. נעשה כספק כפרה. וספק כפרה כיפר.
