תלמוד ירושלמי פסחים פרק ט הלכה א

משנה: מי שהיה טמא או בדרך רחוקה ולא עשה את הראשון יעשה את השני. שגג או נאנס ולא עשה את הראשון יעשה את השני. אם כן למה נאמר טמא או שהיה בדרך רחוקה שאלו פטורין מן ההכרת ואלו חייבין בהכרת: הלכה: מי שהיה טמא כול׳. טמא לנפש. אין לי אלא טמא לנפש. אנוסים או שוגגין מניין. תלמוד לומר איש איש. [ריבה] עד כדון כרבי עקיבה. כרבי ישמעאל. תני רבי ישמעאל. לא טמא נפש כהרי דרך רחוקה ולא דרך רחוקה כהרי טמא נפש. הצד השוה שבהן שלא עשה את הראשון יעשה את השיני. אף אני ארבה אנוסין או שוגגין שלא עשו את הראשון יעשו את השיני. מזיד מניין. אמר רבי זעורה. והאיש לרבות את המזיד. אנן תנינן. שגג או נאנס. תני רבי חייה. שגג או נאנס או הזיד. אמר רבי יוסה. מתניתא אמרה כן. שאילו פטורין מן ההכרת ואילו חייבין בהכרת. מה אית לך חייב בהכרת. לא מזיד. טמא לנפש. אין לי אלא טמא לנפש. טמא זיבה וטמא צרעת מניין. תלמוד לומר טמא מת ריבה. מה תלמוד לומר טמא נפש. אלא איש טמא נפש נדחין לפסח שיני. ואין ציבור טמא נפש נדחה לפסח שיני. טמא זיבה וטמא צרעת נדחין לפסח שיני. טומאת עבודה זרה עשו אותה כטמא זיבה וטמא צרעת. ניתן לישראל לבנות בית הבחירה. יחיד עושה פסח שיני ואין ציבור עושין פסח שיני. רבי יודה אומר. ציבור עושה פסח שיני שכן מצינו בחזקיה שעשה פסח שיני. הדא הוא דכתיב כי מרבית העם רבת מאפרים ומנשה וגו׳. אית תניי תני. מעברין את השנה מפני הטומאה. אית תניי תני. אין מעברין את השנה מפני הטומאה. מאן דאמר אין מעברין את השנה מפני הטומאה. מה מקיים כי אכלו את הפסח בלא ככתוב. שעיברו את ניסן ואינו מעובר אלא אדר. ואתייא כיי דמר רבי סימון בר זבדי. גולגולתו שלארנן היבוסי מצאו תחת המזבח. כתיב ויחלו באחד לחודש הראשון לקדש וביום שמונה לחודש. והלא ביום אחד היו יכולין לבער כל עבודה זרה שהיה שם. אמר רבי אידי. מפני צלמי כשדים שהיו חקוקים בששר. כתיב כל לבבו הכין לדרוש האלהים יי אלהי אבותיו רבי סימון בר זבדי ורבי שמואל בר נחמני. חד אמר. אפילו עשה כמה בטהרת הקדש לא יצא ידי טהרת הקדש. וחורנה אמר. אפילו כל מעשים טובים שעשה לא יצא ידי טהרת הקודש. ששה דברים עשה חזקיהו מלך יהודה. על שלשה הודו לו ועל שלשה לא הודו לו. ואילו שלשה שהודו לו. כיתת נחש הנחושת והודו לו. גירר עצמות אביו על מיטה שלחבלים והודו לו. גנז טבלה שלרפואות והודו לו. ואילו שלא הודו לו. קיצץ דלתות ההיכל ולא הודו לו. סתם את מוצא מימי גיחון ולא הודו לו. עיבר ניסן בניסן. ולא הודו לו. היה הציבור חציים זבים וחציין טמאין. רב אדא בר אהבה אמר. זבין נעשין אצל טמאין כטמאין אצל טהורין. אינן עושין זבין נדחין לפסח שיני. רב חונה אמר. אין תשלומין לפסח הבא בטומאה. היה הציבור רובן טהורין ומיעוטן טמאין. ומתו מן הטהורים בין שחיטה לזריקה. אחר מי את מהלך. אחר שחיטה [או] אחר זריקה. אין תימר. אחר שחיטה. אינן עושין בטומאה. אין תימר. אחר זריקה. עושים בטומאה. היה הציבור רובן טמאין ומיעוטן טהורין. ומתו מן הטמאים בין שחיטה לזריקה. אחר מי את מהלך. אחר שחיטה או אחר זריקה. אין תימר. אחר שחיטה. עושין בטומאה. אין תימר. אחר זריקה. אינן עושין בטומאה.