תלמוד ירושלמי פסחים פרק ט הלכה ז
משנה: המפריש נקיבה לפסחו או זכר בן שתי שנים ירעה עד שיסתאב וימכר ויפלו דמיו לנדבה. המפריש פסחו ומת לא יביאנו בנו אחריו לשם פסח אלא לשם שלמים: הלכה: מתניתא לאחר כפרה. וכרבי שמעון. דתני. קודם לפסח תהא רועה עד שתסתאב ותימכר ויביא בדמיה פסח. לאחר הפסח תבוא שלמים. רבי שמעון אומר. קודם לפסח תימכר שלא במום. לאחר הפסח תבוא שלמים. לא כן סברנן מימר. כל שנראה לקרב בפסח אין גופו קרב שלמים. פתר לה בשהפריש מעות.
