תלמוד ירושלמי פסחים פרק ט הלכה ו

משנה: אמר רבי יהושע שמעתי שתמורת הפסח קריבה ותמורת הפסח אינה קריבה ואין לי לפרש. אמר רבי עקיבה אני אפרש. הפסח שנמצא קודם שחיטת הפסח ירעה עד שיסתאב. וימכר ויביא בדמיו שלמים וכן תמורתו. לאחר שחיטת הפסח. קרב שלמים. וכן תמורתו: הלכה: רבי יודן בעי. אף בתמורת אשם כן. תמורת אשם קריבה ותמורת אשם אינה קריבה. אמר רבי יוסה. פסח שהקריבה [בשחרית] אינה פסח. עולה שהקריבה בשחרית עולה היא. המיר בו בשלשה עשר. רבי זעורה אמר. תמורתו קריבה שלמים. רבי שמואל בר רב יצחק אמר. אין תמורתו קריבה שלמים. חייליה דרב שמואל בר רב יצחק מן הדא. לאחר הפסח יביא שלמים. וכן תמורתו. אין תימר. המיר בו בשלשה עשר ותמורתו קריבה שלמים. ויתיביניה. לא מוטב ללמד תמורת פסח מפסח ולא ללמד תמורת שלמים מפסח. רבי הילא בשם שמואל. מתו בעלים בשלשה עשר. גופו קרב שלמים. ולמה לא אמר. בארבעה עשר. כל שנראה ליקרב בפסח אין גופו קרב שלמים. תמן תנינן. וולד חטאת ותמורת חטאת וחטאת שמתו בעליה ושעיברה שנתה ושאבדה ונמצאת בעלת מום. וולד חטאת דאתפלגון. ציבור שהפריש נקבה. וכן נשיא שהפריש שעירה. רבי ירמיה אמר. לא קדשה וולדה קרב. רבי יוסה אומר. קדשה וולדה מת. חייליה דרבי יוסי מן הדא. אין את יכול לומר. וולד חטאת בציבור. שאין הציבור מביאין נקבה. לא אמר אלא. אין את יכול. הא אם הקדישה קדשה. אמר רבי יוסי בירבי בון. יאות אמר רבי ירמיה. ולא רבי שמעון היא. דרבי שמעון אמר. נקיבה לעולה לא קדשה אלא הקדש דמים. ותמורת חטאת דאיתפלגון. המיר בו בשלשה עשר. רבי זעורה אמר. תמורתו קריבה שלמים. רבי שמואל בר רב יצחק אמר. אין תמורתו קריבה שלמים. וחטאת שמתו בעליה [ימותו. כיי דמר] (אמר) רבי הילא בשם שמואל. מתו בעליו בשלשה עשר. גופו קרב שלמים. ולמה { } אמר בארבעה עשר. כל עמא מודיי. כל שנראה לקרב בפסח אין גופו קרב שלמים. ושעיברה שנתה. כיי דאמר רב חסדא. בשעיברה שנתו בין ראשון לשיני. רבי הילא בשם רבי יוחנן. בשעיבר זמן כפרתו. ושאבדה ונמצאת. (בעל מום) [ברי מותר.] רבי יסא בשם רבי יוחנן. אין לך פסח גופו קרב שלמים אלא שאבד ונמצא מאחר שכיפרו הבעלים. ובעלת מום. רבי זעורא בעא קומי רבי יסא. לא מסתברא בהן בעל מום דתנינן הכא באביד הוא. אמר ליה. אוף אנא סבר כן. הפריש פסחו ואבד והפריש אחר תחתיו. לא הספיק להקריב את השיני עד שנמצא הראשון. והרי שניהן עומדין. אית תניי תני. מצוה להקריב את הראשון. אית תניי תני. מצוה להקריב את השיני. ותני שמואל כן. בורר את היפה שבהן והשיני ירעה עד שיסתאב. וימכר ויביא בדמיו שלמים בששה עשר. רבי לעזר אומר. הוא עצמו קרב שלמים בששה עשר. אתיא דרבי כרבי לעזר. ושמואל תניתה כשיטתיה. דתני. רבי אומר. אין חטאת {מתה} אלא שנמצאת מאחר שכיפרו בה הבעלים. אין המעות הולכות לים המלח אלא שנמצאו מאחר שכיפרו הבעלים.