תלמוד ירושלמי פסחים פרק י הלכה א

משנה: ערב פסחים סמוך למנחה לא יאכל אדם עד שתחשך. ואפילו עני שבישראל לא יאכל עד שיסב. ולא יפחתו לו מארבעה כוסות של יין ואפילו מן התמחוי: הלכה: ערב פסחים סמוך למנחה כול׳. מתניתא דרבי יודה. דתני. ערב שבת מן המנחה ולמעלן לא יטעום אדם כלום עד שתחשך כדי שייכנס לשבת בתאוה. דברי רבי יודה. רבי יוסה אומר. אוכל והולך עד שעה שהוא משלים. מפסיקין לשבת. דברי רבי יודה. רבי יוסה אומר. אין מפסיקין. מעשה ברבן שמעון בן גמליאל ורבי יוסי בן חלפתא שהיו מסובין בערב שבת בעכו וקדשה עליהן השבת. אמר לו רבן שמעון בן גמליאל לרבי יוסה בן חלפתא. רצונך שנפסוק לשבת. אמר לו. כל יום היית מחבב דבריי לפני רבי יהודה. ועכשיו את מחבב דברי רבי יהודה בפניי. הגם לכבוש את המלכה עמי בבית. אמר לו. אם כן לא נפסיק. שלא תיקבע הלכה בישראל כרבי יהודה. לא זזו משם עד שקבעו הלכה כרבי יוסי. רב יהודה בשם שמואל. זו דברי רבי יהודה ורבי יוסה. אבל דברי חכמים פורש מפה ומקדש. מהו לוכל מיני כיסנין. מהו לוכל מיני תרוגימא. רבי יודן נשייא סחה וצהא. שאל לרבי מנא. בגין דאנא צהי מהו נישתי. אמר ליה. תני רבי חייה. אסור לאדם לטעום כלום עד שתחשך. אמר רבי לוי. האוכל מצה בערב הפסח כבא על ארוסתו בבית חמיו. והבא על ארוסתו בבית חמיו לוקה. תני. רבי יודה בן בתירה אומר. בין חמץ בין מצה אסור. רבי סימון בשם רבי יהושע בן לוי. רבי לא היה אוכל לא חמץ ולא מצה. לא מצה מן הדא דרבי לוי. ולא חמץ מן הדא דרבי יודה בן בתירה. ורבי תלמידיה דרבי יודה בן בתירה הוה. לא. תלמידיה דרבי יעקב בר קורשיי הוה. אלא בגין דהוה בכור. אמר רבי מנא. רבי יונה אבא הוה בכור והוה אכיל. אמר רבי תנחומא. לא מן הדא אלא מן הדא. רבי איסתניס הוה. כד הוה אכיל ביממא לא הוה אכיל ברמשא. ולמה לא הוה אכיל הכא ביממא. כדי שייכנס לשבת בתאוה. אמר רבי לוי. לפי שדרך עבדים להיות אוכלין מעומד. וכאן להיות אוכלין מסובין. להודיע שיצאו מעבדות לחירות. רבי סימון בשם רבי יהושע בן לוי. אותו כזית שאדם יוצא בו בפסח צריך לאוכלו מיסב. רבי יוסי בעא קומי רבי סימון. אפילו עבד לפני רבו. אפילו אשה לפני בעלה. אמר ליה. ברבי. עד כאן שמעתי. אמר רבי חייה בר אדא. לפי שאין ערב לאדם לוכל מן הקופה. וכאן אפילו מן התמחוי. תני. צריך הוא אדם לשמח את אשתו ואת בניו ברגל. במה משמחן. ביין. רבי יודה אומר נשים בראוי להן וקטנים בראוי להם. נשים בראוי להן. כגון מסנין וצוצלין. וקטנים בראוי להן. כגון אגוזין ולוזין. אמרין. הוה רבי טרפון עביד כן. מניין לארבעה כוסות. רבי יוחנן בשם רבי בנייה. כנגד ארבע גאולות. לכן אמר לבני ישראל אני יי והוצאתי אתכם וגו׳. ולקחתי אתכם לי לעם וגו׳. והוצאתי. והצלתי. וגאלתי. ולקחתי. רבי יהשע בן לוי אמר. כנגד ארבע כוסות שלפרעה. וכוס פרעה בידי. ואשחט אותם אל כוס פרעה. ואתן את הכוס על כף פרעה. ונתת כוס פרעה בידו. רבי לוי אמר. כנגד ארבע מלכיות. ורבנן אמרי. כנגד ארבעה כוסות שלפורענות שהקדוש ברוך הוא עתיד להשקות את אומות העולם. כי כה אמר יי אלהי ישראל אלי קח את כוס היין החימה וגו׳. כוס זהב בבל ביד יי. כי כוס ביד יי. ימטר על רשעים פחים אש וגפרית ורוח זלעפות מנת כוסם. מהו מנת כוסם. רבי אבון אמר. דיפלי פוטירין. כדיפלי פוטירין אחר המרחץ. וכנגדן עתיד הקדוש ברוך הוא להשקות את ישראל ארבע כוסות שלנחמות. יי מנת חלקי וכוסי. דשנת בשמן ראשי כוסי רוייה. והדין כוס ישועות אשא תריין. תמן תנינן. המוציא יין כדי מזיגת הכוס. רבי זעורה שאל לרבי יושיה. כמה הוא שיעורן שלכוסות. אמר ליה. נלמוד סתום מן המפורש. דתני רבי חייה. ארבעה [כוסות] שאמרו ישנן רביעית יין באיטלקי. תמן תנינן. מפנין אפילו ארבע וחמש קופות. רבי זעורה שאל לרבי יושיה. כמה היא שיעורה שלקופה. אמר ליה. נלמוד סתום מן המפורש. דתנינן תמן. בשלש קופות של שלש שלש סאין תורמין את הלישכה. רבי יוסה בירבי בון בשם רבי יוחנן. דרבי [יודא] היא. דתני. מים כדי גמייה. רבי יודה אומר. כדי מזיגת (הכוס) [המוזג] מזוג בכמה. נישמעינה מן הדא. מים כדי גמייה. רבי יודה אומר. כדי מזיגת הכוס. יין כדי גמייה. רבי יודה אומר. כדי מזיגת הכוס. כמה הוא שיעורן שלכוסות. רבי מנא אמר. טיטרטון ורביע. מהו לשתותן בכרך אחד. מן מה דאמר רבי יוחנן. הלל אם שמען בבית הכנסת יצא. הדא אמרה. אפילו שתיין בכרך אחד יצא. מהו לשתותן מפוסקין. כלום אמרו שישתה לא שישתכר. אם שותה הוא מפוסקין אינו משתכר. מהו לצאת ביין שלשביעית. תני רבי הושעיה. יוצאין ביין שלשביעית. מהו לצאת בקונדיטון. מן מה דתני בר קפרא. קונדיטון כיין. הדא אמרה יוצאין בקונדיטון. מהו לצאת בהן מזוגין. מן מה דתני רבי חייה. ארבעה [כוסות] שאמרו יוצאין בהן בין חיין בין מזוגין. והוא שיהא בהן טעם ומראה יין. אמר רבי ירמיה. מצוה לצאת ביין אדום. [שנאמר.] אל תרא יין כי יתאדם. תני. מבושל כדי תבל. מהו לצאת ביין מבושל. רבי יונה אמר. יוצאין ביין מבושל. רבי יונה כדעתיה. דרבי יונה שתי ארבעתי כסוי דלילי פסחא וחזיק רישיה עד עצרתא. רבי יודה בירבי אלעאי שתי ארבעתי כסוי דלילי פיסחא וחזיק רישיה עד חגא. חמתיה חדא מטרונה אפוי נהירין. אמרה ליה. סבא סבא. חדא מן תלת מילין אית בך. או שתיי חמר את. או מלוה בריבית את. או מגדל חזירים את. אמר לה. תיפח רוחה דהיא איתתא. חדא מן אילין תלתי מילייא לית בי. אלא אולפני שכיח לי. דכתיב חכמת אדם תאיר פניו. רבי אבהו אתא לטיבריא. חמוניה תלמידוי דרבי יוחנן אפוי נהירין. אמרון קומי רבי יוחנן. אשכח רבי אבהו סימא. אמר לון. למה. אמרין ליה. אפוי נהירין. אמר לון. דילמא אוריתא חדתא שמע. סלק לגביה. אמר ליה. מה אורייא חדתא שמעת. אמר ליה. תוספתא עתיקתא. וקרא עלוי. חכמת אדם תאיר פניו. אמר רבי חנינה. לוגא דאוריתא תומנתא עתיקתא דמורייסא דציפורין. אמר רבי יונה. חכים אנא לה. דבית רבי ינאי מכילין בה דבש. תני. חצי שמינית טיברנית ישנה. אמר רבי יוחנן. הדא דידן הוות. ולמה לא אמר. עתיקתא. בגין דהוות ביומי. ואית דאמרין. דהוות זעירא. ורבת וזעירת. ולא זערת כמה דהוות. כמה הוא שיעורו שלכוס. רבי יוסה בשם רבי יודה בר פזי רבי יוסי בירבי בון בשם שמואל. אצבעיים על אצבעיים על רום אצבע ומחצה ושליש אצבע. תני. יבש כזית. דברי רבי נתן. רבנן דקיסרין רבי יוסי בירבי בון בשם רבי יוחנן. אתיא דרבי [נתן] כרבי שמעון. כמה דרבי שמעון אמר. ברביעית. כן רבי נתן אמר. לכשיקרש יהא בו כזית.