תלמוד ירושלמי פסחים פרק י הלכה ה

משנה: עד איכן הוא אומר בית שמאי אומרים עד אם הבנים שמחה. ובית הלל אומרים עד חלמיש למעינו מים. וחותם בגאולה. רבי טרפון אומר אשר גאלנו וגאל את אבותינו ממצרים והגיענו הלילה הזה ואינו חותם. רבי עקיבה אומר כן ה׳ אלהינו יגיענו לרגלים הבאים לקראתנו לשלום שמחים בבנין עירך ששים בעבודתך ובחידוש בית מקדשך. ושם נאכל מן הפסחים ומן הזבחים אשר הגיע דמם על קיר מזבחך לרצון ונודה לך על גאולתינו. ברוך אתה יי גאל ישראל: הלכה: רב אמר. מתחילה. צריך להתחיל בעבר הנהר ישבו אבותיכם וגו׳. ואקח את אביכם את אברהם מעבר הנהר וגו׳. וארבה. אמר רבי אחא. וארב כתיב. כמה ריבים עשיתי עמו עד שלא נתתי לו את יצחק. דבר אחר. נעשיתי לו אורב. אין חטא מיתן ליה. ואין זכה מיתן ליה. אמרו להן בית שמי. וכי יצאו ישראל ממצרים שהוא מזכיר יציאת מצרים. אמרו להן בית הלל. אילו ממתין עד קרות הגבר אדיין לא הגיעו לחצי גאולה. היאך מזכירין גאולה ואדיין לא נגאלו. והלא לא יצאו אלא בחצי היום. שנאמר ויהי בעצם היום הזה הוציא יי את בני ישראל וגו׳. אלא מכיון שהתחיל במצוה אומרים לו. מרק. התיב רבי אבונה בר סחורא. לא כבר הזכיר על הכוס. תני. אין אומרים זמן אלא בשלשה רגלים בלבד. אמר רבי מנא. מתניתא אמרה כן. בחג המצות ובחג השבועות ובחג הסוכות. תני. כל שכתוב בו מקרא קודש צריך להזכיר בו זמן. אמר רבי תנחומא. ויאות. מי שראה תאינה בכורת שמא אינו צריך להזכיר זמן. הרי ראש השנה ויום הכיפורים. ביהודה נהגו כרבי עקיבה. ובגליל נהגו כרבי יוחנן בן נורי. עבר ועשה ביהודה כגליל ובגליל כיהודה. יצא. הרי פורים. אילו קוראים בארבעה עשר ואילו קוראין בחמשה עשר. שנייא היא. דכתיב משפחה ומשפחה מדינה ומדינה ועיר ועיר.