תלמוד ירושלמי פסחים פרק י הלכה ד

משנה: מזגו לו כוס שני וכאן הבן שואל. אם אין דעת בבן לשאול אביו מלמדו מה נשתנה הלילה הזה מכל הלילות. שבכל הלילות אנו מטבילין פעם אחת והלילה הזה שתי פעמים. שבכל הלילות אנו אוכלין חמץ ומצה והלילה הזה כולו מצה. שבכל הלילות אוכלין בשר צלי שלוק ומבושל והלילה הזה כולו צלי. ולפי דעתו של בן אביו מלמדו. מתחיל בגנות ומסיים בשבח ודורש מארמי אובד אבי עד שהוא גומר כל הפרשה. רבן גמליאל היה אומר כל שלא אמר שלשה דברים אילו בפסח לא יצא ידי חובתו. פסח מצה ומרורים. פסח על שם שפסח המקום על בתי אבותינו במצרים. מצה על שם שנגאלו אבותינו ממצרים. מרור על שום שמררו המצריים את חיי אבותינו במצרים. בכל דור ודור חייב אדם לראות את עצמו כאלו הוא יצא ממצרים שנאמר והגדת לבנך ביום ההוא לאמר בעבור זה עשה יי לי בצאתי ממצרים. לפיכך אנו חייבין להודות להלל לשבח לפאר לרומם לנצח לגדל למי שעשה לנו את כל הנסים האילו והוציאנו מעבדות לחרות ונאמר לפניו הללויה: הלכה: תני רבי חייה. כנגד ארבעה בנים דיברה תורה. בן חכם בן רשע בן טיפש בן שאינו יודע לשאל. בן חכם מהו אומר. מה העדת והחקים והמשפטים אשר צוה יי אלהינו אותנו. אף אתה אמור לו. בחוזק יד הוציאנו יי ממצרים מבית עבדים. בן רשע מהו אומר. מה העבודה הזאת לכם. מה הטורח הזה שאתם מטריחין עלינו בכל (שעה ושעה) [שנה ושנה]. מכיון שהוציא את עצמו מן הכלל אף אתה אמור לו. בעבור זה עשה יי לי. לי עשה. לאותו האיש לא עשה. אילו היה אותו האיש במצרים לא היה ראוי להיגאל משם לעולם. טיפש מהו אומר. מה זאת. אף את למדו הילכות הפסח. שאין מפטירין אחר הפסח אפיקימון. מהו אפיקימון. שלא יהא עומד מחבורה זו ונכנס לחבורה אחרת. בן שאינו יודע לשאל את פתח לו תחילה. אמר רבי יוסה. מתניתא אמרה כן. אם אין דעת בבן אביו מלמדו.