תלמוד ירושלמי קידושין פרק א הלכה א

משנה: האשה ניקנית בשלש דרכים וקונה את עצמה בשתי דרכים. נקנית בכסף בשטר ובביאה. בכסף בית שמאי אומרים בדינר ובשוה דינר ובית הלל אומרים בפרוטה ובשוה פרוטה. וכמה היא פרוטה אחת בשמונה באסר האיטלקי. וקונה את עצמה בגט ובמיתת הבעל. היבמה נקנית בביאה וקונה את עצמה בחליצה ובמיתת היבם. הלכה: האשה ניקנית בשלש דרכים כול׳. כיני מתניתא. או בכסף או בשטר או בביאה. ותני רבי חייה כן. לא סוף דבר בשלשתן אלא אפילו באחד מהן. בכסף מניין. כי יקח. מגיד שנקנית בכסף. בביאה מניין. ובעלה. מגיד שנקנית בביאה. הייתי אומר. על ידי זו ועל ידי זו. כסף בלא ביאה ביאה בלא כסף מניין. רבי אבהו בשם רבי יוחנן. כתיב. כי ימצא איש שוכב עם אשה בעולת בעל. הגע עצמך. אפילו לא קנייה אלא בביאה אמרה תורה. הבא אחריו בחנק. לא סוף דבר בכדרכה אלא אפילו שלא כדרכה. רבי אבהו בשם רבי יוחנן. לא צריכא שלא מכדרכה. אין תימר מכדרכה. למה לי בעלה. אפילו אחר. כיי דתנינן תמן. באו עליה שנים. הראשון בסקילה והשיני בחנק. הא למדנו ביאה בלא כסף. כסף בלא ביאה מניין. ויצאה חנם אין כסף. אם אחרת יקח לו. מה זו בכסף אף זו בכסף. בשטר. וכתב לו ספר כריתות ונתן בידה ושילחה מביתו ויצאה מביתו והלכה והיתה לאיש אחר. מקיש הוייתה ליציאתה. מה יציאתה בשטר אף הוייתה בשטר. אמר רבי אבין ותני חזקיה. וכי יקח. מגיד שהיא נקנית בכסף. ודין הוא. מה אם עברייה שאינה נקנית בביאה נקנית בכסף. זו שהיא נקנית בביאה אינו דין שנקנית בכסף. יבמה תוכיח. שהיא נקנית בביאה ואינה נקנית בכסף. אף אתה אל תתמה על זו שאף על פי שהיא נקנית בביאה אינו דין שתקנה בכסף. תלמוד לומר כי יקח. מגיד שהיא נקנית בכסף. ובעלה. מגיד שהיא נקנית בביאה. ודין הוא. מה אם יבמה שאינה נקנית בכסף נקנית בביאה. זו שהיא נקנית בכסף אינו דין שתקנה בביאה. עבריה תוכיח. שהיא נקנית בכסף ואינה נקנית בביאה. אף אתה אל תתמה על זו שאף על פי שהיא נקנית בכסף לא תקנה בביאה. תלמוד לומר כי יקח. מגיד שהיא נקנית בכסף. ובעלה. מגיד שהיא נקנית בביאה. בשטר. מה אם הכסף שאינו מוציא הרי הוא מכניס. שטר שהוא מוציא אינו דין שיכניס. לא. אם אמרת בכסף שהוא מוציא להקדיש ידי פדיונו. תאמר בשטר שאינו מוציא להקדש ידי פדיונו. נשבר קל וחומר וחזרתה למקרא. לפום כן צרך מימר וכתב לה ספר כריתות ונתן בידה ושלחה מביתו ויצאה מביתו והלכה והיתה לאיש אחר. הקיש הוויתה ליציאתה. מה יציאתה בשטר אף הוייתה בשטר. אמר רבי יודן. קל וחומר לבת חורין שתקנה בחזקה. ודין הוא. מה אם שפחה כנענית שאינה נקנית בביאה נקנית בחזקה. זו שהיא נקנית בביאה אינו דין שתקנה בחזקה. תלמוד לומר ובעלה. בביאה היא נקנית ואינה נקנית בחזקה. קל וחומר בשפחה כנענית שתקנה בביאה. ודין הוא. ומה אם בת חורין שאינה נקנית בחזקה נקנית בביאה. זו שהיא נקנית בחזקה אינו דין שתקנה בביאה. תלמוד לומר והתנחלתם אותם לבניכם אחריכם לרשת אחוזה וגו׳. בחזקה היא נקנית ואינה נקנית בביאה. הרי למדנו שהאשה נקנית בשלשה דרכים. או בכסף או בשטר או בביאה. עד כדון בישראל. בגוים. רבי אבהו בשם רבי אלעזר. כתיב הנך מת על האשה אשר לקחת והיא בעולת בעל. על הבעולות הן חייבין. ואינן חייבין על הארוסות. מילתיה דרבי אלעזר אמרה. והוא שנתכוון לקנותה. מילתיה דשמואל אמרה. אפילו לא נתכוון לקנותה. דמר רבי יונה בשם שמואל. זונה עומדת בחלון. באו עליה שנים. הראשון אינו נהרג והשיני נהרג על ידיו. וכי נתכוון הראשון לקנותה. איש. מה תלמוד לומר איש איש. אלא להביא את הגוים שבאו על העריות האומות שידונו כדיני האומות. ואם באו על עריות ישראל שידונו אותם כדיני ישראל. אמר רבי לעזר. מכולם אין לך אלא ארוסת ישראל בלבד. שאם בא על ארוסת ישראל חייב. על ארוסת גוים פטור. אם בא על ארוסת ישראל חייבין. במה הוא מתחייב. בדיניהן בדיני ישראל. אין תימר. בדיני ישראל. בשני עדים ובעשרים ושלשה דיינים זו בהתרייה ובסקילה. ואין תימר. בדיניהן. בעד אחד ובדיין אחד ושלא בהתרייה ובסיף. רבי יודה בר פזי מוסיף בחונקו. מפני עצמו. מה טעם. כי דם באדם. אין תימר בדיני ישראל. ונתגייר חייב. אין תימר בדיניהם. נתגייר פטור. דאמר רבי חנינה. בן נח שקילל את השם נתגייר פטור. מפני שנשתנה דינו. רבי לעזר בשם רבי חנינה. מניין שבני נח מוזהרין על עריות כישראל. תלמוד לומר ודבק באשתו. ולא באשת חבירו. ודבק באשתו. ולא בזכור ולא בבהמה. רבי שמואל רבי אבהו רבי לעזר בשם רבי חנינה. בן נח שבא על אשתו שלא כדרכה נהרג. מה טעם. ודבק באשתו והיו לבשר אחד. ממקום ששניהן עושין בשר אחד. רבי יוסי בעא. הערייה בזכור מהו. הערייה בבהמה מה היא. וכל העריות לא מן הנידה למדו. זכור מינה. בהמה מינה. עד כדון בישראל. בגוים. אמר רבי מנא. לא מינה. ודבק באשתו. ולא באשת חבירו כל שהוא. ודכוותה לא בזכור ולא בבהמה אפילו כל שהוא. הרי למדנו. גוים אין להן קידושין. מהו שיהא להם גירושין. רבי יודה בן פזי ורבי חנין בשם רבי חונה רובה דציפורין. או שאין להן גירושין או ששניהן מגרשין זה את זה. רבי יוחנן דצפרין רבי אחא רבי חיננא בשם רבי שמואל בר נחמן. כי שנא שלח אמר יי אלהי ישראל. בישראל נתתי גירושין. לא נתתי גירושין באומות העולם. רבי חנניה בשם רבי פינחס. כל הפרשה כתיב יי צבאות. וכאן כתיב אלהי ישראל. ללמדך שלא ייחד הקדוש ברוך הוא שמו בגירושין אלא בישראל בלבד. מילתיה דרבי חייה רבה אמרה. גוים אין להן גירושין. דתני רבי חייה כן. גוי שגירש את אשתו והלכה ונישאת לאחר וגירשה ואחר כך נתגיירו שניהן. אני קורא עליה לא יוכל בעלה הראשון אשר שלחה לשוב לקחתה. ותני כן. מעשה בא לפני רבי והכשיר. בשטר. הדא דתימר. בשטר שאינו יפה שוה פרוטה. אבל בשטר שהוא יפה שוה פרוטה ככסף הוא. תני רבי חייה כן. לא סוף דבר בשטר שהוא יפה שוה פרוטה. והלא מתקדשת היא האשה בכל דבר שהוא יפה שוה פרוטה. אלא אפילו כתבו על החרס או על נייר ונתנו לה הרי זו מקודשת. כתבו על דבר שהוא איסור הנאה. תני רבי חנין. מעשה בא לפני רבי ואמר. הרי זו מגורשת. רבי אלעזר אמר. אינה מגורשת. אמר רבי זעירא. הויין רבנין פליגין. מן דאמר. אינה מקודשת. אינה מגורשת. ומן דמר. מקודשת. מגורשת. חברייה אמרין לחומרין. רבי יוסי בעא. מהו לחומרין. אינה מקודשת מגורשת היינו לחומרין. אילו אינה מגורשת מקודשת הינו לחומרין. מהו כדון. רבנין דקיסרין בשם רבי יעקב בר אחא. מאן דאמר. מגורשת. איסור הנייה מדבריהם. ומן דמר. אינה מקודשת. איסור הנייה מדבר תורה. הא באיסור הנייה מדבריהן מקודשת. אין תימר כן לית הדא פליגא על רב. דרב אמר. דברי רבי מאיר. המקדש בחמץ משש שעות ולמעלן לא עשה ולא כלום. וחמץ משש שעות ולמעלן טב הוא כלום. תמן בגופו קידש. ברם הכא בתניים שבו קידש. מעתה אפילו באיסור הנייה דבר תורה תהא מקודשת. מה בינה לשטר שאינו יפה שוה פרוטה. תמן אינו ראוי להשלים עליו. ברם הכא ראוי הוא להשלים עליו. תמן תנינן. שבועת הדיינין. הטענה שתי כסף וההודייה שוה פרוטה. הטענה. בית שמי אומרים. מעה. ובית הלל אומרים. שתי מעין. מחלפה שיטתהון דבית שמי. תמן אינון אמרין. כסף דינר. וכא אינון אמרין. כסף מעה. מחלפה שיטתהון דבית הלל. תמן אינון אמרין. כסף פרוטה. וכא אינון אמרין. כסף שתי מעין. רבי יעקב בר אחא בשם רבי חנינה. בית שמי למידין מתחילת מכירתה שלעברייה. מה תחילת מכירתה בדינר אף קידושיה בדינר. בית הלל למידין מסוף גירועיה. מה סוף גירועיה בפרוטה אף קידושיה בפרוטה. מה טעמון דבית שמי. שנאמר ויצאה חנם אין כסף. וכי אין אנו יודעים שאין כסף. מה תלמוד לומר אין כסף. מיכן שנמכרה בכסף יותר מכסף. וכמה יותר מכסף. דינר. או כסף פרוטה. יותר מכסף שתי פרוטות. סוף מטבע כסף מעה. ותהא מעה. רבי בון בשם רבי יודה בר פזי. שאם ביקשה ליגרע. מגרעת במעה בכל שנה ויוצא. ותגרע בפרוטה. אמר רבי בון. הגע עצמך שאם בקשה ליגרע מתחילת השנה הששית תחילת גירועיה בפרוטה וסוף גירועיה בפרוטה. אלא תחילת גירועיה במעה וסוף גירועיה בפרוטה. אילו לא נשתייר שם אלא שוה פרוטה שמא אינה מגרעתה ויוצאה. כשם שסוף גירועיה בפרוטה אף קידושיה בפרוטה. מה טעמון דבית הלל. ממה שסוף גירועיה בפרוטה את יודע שקידושיה בפרוטה. מחלפה שיטתהון דבית הלל. כתיב. כי יתן איש אל רעהו כסף או כלים לשמור. אם ללמד שאין בית דין נזקקין לפחות משוה פרוטה. כבר כתיב לאשמה בה. פרט לפחות משוה פרוטה. מה תלמוד לומר אין כסף. מיכן שיש כאן יותר מכסף. וכמה הוא יותר מכסף. שתי מעין. או כסף פרוטה. יותר מכסף שתי פרוטות. סוף מטבע כסף מעה. ותהא מעה. או כלים. מה כלים שנים. אף כסף שנים. מה מקיימין בית שמי או כלים. כהדא דתני. רבי נתן אומר. או כלים. לרבות כלים הרבה. שמואל אמר. טענו שני מחטים והודה לו על אחת מהן. חייב. אמר רבי חיננא. והוא שיהו יפות כשתי פרוטות. כדי שתהא הטענה שוה פרוטה וההודייה שוה פרוטה. ואתייא כבית שמי דלא ילפי כסף מכלים. ברם כבית הלל דאינון ילפין כסף מכלים. מה כלים שנים אף כסף שנים. ודכוותה. מה כסף שתי מעים. אף כלים שתי מעים. אף על פי שנחלקו בית שמי ובית הלל בצרות ובאחיות ובגט ישן ובספק אשת איש ובמקדש בשוה פרוטה והמגרש את אשתו ולנה עמו בפונדקי והאשה מתקדשת בדינר ובשוה דינר. לא נמנעו בית שמי לישא נשים מבית הלל ולא בית הלל מבית שמי אלא נוהגין באמת ובשלום. שנאמר והאמת והשלום אהבו. ממזירות בנתיים ואת אמר הכין. היך עבידא. קידש הראשון בשוה פרוטה והשיני בדינר. על דעתהון דבית שמי מקודשת לשיני והוולד ממזר מן הראשון. על דעתהון דבית הלל מקודשת לראשון והוולד ממזר מן השיני. רבי יעקב בר אחא בשם רבי יוחנן. מודים בית שמי לבית הלל לחומרין. מעתה בית שמי ישאו נשים מבית הלל דאינון מודיי לון. ובית הלל לא ישאו נשים מבית שמי דלית אינון מודיי לון. רבי יוחנן בשם רבי ינאי. אילו ואילו כהלכה היו עושין. בדא תנינן. שלחו בית שמי ופחתוה. שבית שמי אומרים. עד שיפחות רובה. אמר רבי יוסי בירבי בון. עד שלא בא מעשה אצל בית הלל היו בית שמי נוגעין בו. משבא מעשה אצל בית הלל לא היו בית שמי נוגעין בו. אמר רבי אבא מרי. ויאות. מה תנינן. טימאו טהרות למפרע. לא מיכן ולבא. רבי יוסי בירבי בון אמר. איתפלגון רב ושמואל. חד אמר. אילו ואילו כהלכה היו עושין. וחרנה אמר. אילו כהילכתן ואילו כהילכתן. ממזירות בנתים ואת אמר אכן. המקום משמר ולא אירע מעשה מעולם. כהדא דתני. כל הרוצה להחמיר על עצמו ולנהוג כחומרי בית שמי וכחומרי בית הלל על זה נאמר והכסיל בחושך הולך. כקולי אילו וכקולי אילו נקרא רשע. אלא או כדברי בית שמי כקוליהם וכחומריהן. או כדברי בית הלל כקוליהן וכחומריהן. הדא דתימר עד שלא יצאת בת קול. משיצאת בת קול לעולם הלכה כדברי בית הלל. וכל העובר על דברי בית הלל חייב מיתה. תני יצתה בת קול ואמרה. אילו ואילו דברי אלהים הן. אבל הלכה כדברי בית הלל. איכן יצאת בת קול. רבי ביבי בשם רבי יוחנן. ביבנה יצאת בת קול. וכמה היא פרוטה. אחד משמונה באסר האיטלקי. תני. האיסר אחד מעשרים וארבעה בדינר כסף. דינר כסף אחד מעשרים וארבעה לדינר זהב. תני רבי חייה. סילעא ארבעה דינרין. שש מעה כסף דינר. שני פונדיונין מעה. מעה שני איסרין. פונדיון שני מסומיסין. איסר שני קרדיונטס. מסומס שני פרוטות. קרדיונטס סלקין אחד משלשים ושנים למעלה. אמר רבי זעירא. בימי רבי סימאי ורבותינו עשו אותם אחד מעשרים וארבעה למעלה. ותני. רבי שמעון בן גמליאל אומר. שלשה דודסים מעה. שני ביצים דרוסה. שני שמין נותנין. שני פרוטות שמין. סלקון אחד מעשרים וארבעה למעה. רבי חנינה ורבי מנא. רבי חנינה אומר. נחשא באתריה קיים. כספא זליל. כספא יקיר. רבי מנא אמר. כספא באתריה קיים. נחשא יקיר נחשא זליל. על דעתיה דרבי חנינה לעולם שש נשים מתקדשות באיסר. על דעתיה דרבי מנא פעמים שש פעמים שמונה. חילפיי אמר. אייתיבוני על גיף נהרא. דלא אפיקית מתניתא דרבי חייה רבא ממתניתין זרקוני לנהרא. אמרין ליה. והא תני רבי חייה. סילעא ארבע דינרין. אמר לון. אוף אנן תנינתה. כמה תהא הסלע חסירה ולא יהא בה הונייה. רבי מאיר אומר. ארבע איסרות מאיסר לדינר. אמרין ליה. והתני רבי חייה. שש מעה כסף דינר. אמר ליה. אוף אנא תנינתא. האונאה ארבע כסף מעשרים וארבע כסף לסלע שתות למקח. אמרין ליה. והתני רבי חייה. שני פונדיונין מעה. אמר לון. אוף אנן תנינתה. נותן סלע ופונדיון לשנה. אמרין ליה. והתני רבי חייה. שני איסרין פונדיון. אמר לון. אוף אנן תנינתה. המניח איסר ואכל עליו חציו והלך לו למקום אחר והרי הוא יוצא בפונדיון. מוסיף עליו עוד איסר. אמרין ליה. והתני רבי חייה. שני מסומיסין איסר. שני קרדינטס מסומס. שני פרוטות קרדינטס. אמר לון. אוף אנן תנינתא. וכמה היא פרוטה אחד משמונה באיסר האיטלקי. וקונה את עצמה בגט. דכתיב וכתב לה ספר כריתות וגו׳. ובמיתת הבעל. דכתיב או כי ימות האיש האחרון. עד כדון מיתתו שלאחרון. מיתתו שלראשון. מה אם האחרון שאין התירו היתר מרובה את אומר. מיתה מתרת. ראשון שהתירו היתר מרובה אינו דין שתהא המיתה מתרת. אמר רבי חונה. קרייה אמר שהמיתה מתרת. דכתיב כי ישבו אחים יחדיו ומת אחד מהם ובן אין לו. הא אם יש לו בן מיתה מתרת. אמר רבי יוסי בירבי בון. אם אומר את שאין מיתה מתרת מנן אנן משכחין אלמנה לכהן גדול גרושה וחלוצה לכהן הדיוט. אמר רבי יוחנן בר מרייה. תיפתר ביבמה. יבמה יבא עליה. זו ביאה. ולקחה לו לאשה. זו המאמר. יכול כשם שהביאה גומרת בה כך יהא המאמר גומר בה. תלמוד לומר ויבמה. עירה כל הפרשה כולה לייבום. הביאה גומרת בה ואין המאמר גומר בה. אם כן מה מועיל בה מאמר. לאוסרה על האחין. רבי שמעון אומר. המאמר או קונה או לא קונה. מאי טעמא דרבי שמעון. יבמה יבא עליה. זה הביאה. ולקחה לו לאשה. זה המאמר. כשם שהביאה גומרת בה כך יהא המאמר גומר בה. או יבמה יבוא עליה והרי היא לקוחה לו. והמאמר לא הועיל בה כלום. רבי אלעזר בן ערך אמר. המאמר קונה קניין גמור ביבמה. מה טעמא דרבי אלעזר בן ערך. ולקחה לו לאשה. הרי הוא בקידושי אשה. מה קידושי אשה קונין קניין גמור ביבמה. אף המאמר קונה קיניין גמור ביבמה. אי זהו מאמר ביבמה. הרי את מקודשת לי בכסף ובשוה כסף. רבי יצחק שאל. ולמה לי נן אמרין. בין בחליצתה בין בחליצת חבירתה. חזר ואמר. מה תנינן. בחליצתה. לא חליצתה. והכא בין בחליצתה בין בחליצת חבירתה. והא תנינן. בביאה. אית לך מימר. בין בביאתה בין בביאת חבירתה. מתניתא ביבמה אחת. מה צריכה ליה בשתי יבמות. רבי שמואל בר רב יצחק בעא. שפחה חרופה במה היא קונה את עצמה לפוטרה מן המלקות ולבא עליה מן האשם. פשיטא שאינה יוצאה בגט. דאמר רבי חייה בשם רבי יוחנן. מי שחציו עבד וחציו בן חורין. קידש אשה אין חוששין לקידושיו. ודכוותה גירש אשה אין חוששין לגירושיו. פשיטא שהיא יוצאה בגט מיהא (דאמר רבי חיא בשם רבי יוחנן. מי שחציו עבד וחציו בן חורין וקידש אשה אין חוששין לקידושיו. ודכוותה גירש אין חוששין לגירושיו. פשיטא שהיא יוצאה בגט מיהא) דאמר רבי יוסי בשם רבי יוחנן. תירגם עקילס הגר לפני רבי עקיבה. והיא שפחה נחרפת לאיש. בכתושה לפני איש. כמה דאת אמר ותשטח עליו הריפות. אמר רבי חייה בשם רבי יוחנן. כן פירשה רבי לעזר בירבי שמעון לפני חכמים. והיא שפחה נחרפת לאיש. בכתושה לפני איש. כמה דתימר בתוך הריפות בעלי. מהו שתקנה עצמה במיתת רבה ובהשלים שש. מה צריכה ליה. כרבי עקיבה. דרבי עקיבה אמר. בשחצייה שפחה וחצייה בת חורין במאורסת לבן חורין הכתוב מדבר. ברם כרבי ישמעאל צריכה ליה. דרבי ישמעאל אמר. שפחה כנענית הנשואה לעבד עברי הכתוב מדבר. אם נישואי תורה הן אם אדוניו יתן לו אשה. לא צורכה דלא. מהו שתקנה עצמה במיתת רבה ובהשלים שש. וכמאן דאמר. אין עבד עברי עובד את היורש.