תלמוד ירושלמי קידושין פרק א הלכה ב

משנה: עבד עברי נקנה בכסף ובשטר וקונה את עצמו בשנים וביובל ובגרעון כסף. יתירה עליו אמה העבריה שקונה את עצמה בסימנים. הנרצע נקנה ברציעה וקונה את עצמו ביובל ובמיתת האדון. הלכה: עבד עברי נקנה בכסף כול׳. כתיב כי ימכר לך אחיך העברי או העבריה. הקיש עברי לעברייה. מה עברייה נקנית בכסף ובשטר. אף עברי נקנה בכסף ובשטר. ניחא בכסף. דכתיב ויצאה חנם אין כסף. בשטר מנלן. עברייה למידה מבת חורין. ועברי למידה מעברייה. נמצא למד מלמד. עד כדון כרבי עקיבה. דאית ליה למד מן הלמד. כרבי ישמעאל. דלית ליה למד מן הלמד. אשכח תני רבי ישמעאל להא מילה וחפשה מלה חפשי מחופשה. בכל אתר לית ליה לרבי ישמעאל למד מן הלמד והכא אית ליה רבי ישמעאל. תני לה בשם חכמים. מנן תיתי רבי ישמעאל. שילוח שילוח. מה שילוח שנאמר להלן בשטר אף כאן בשטר. ולא דמיא. תמן להקנות לעצמה. ברם הכא להיקנות לאחרים. אמר רבי מתנייה. מכירה מכירה. מה מכירה שנאמרה להלן בשטר אף כאן בשטר. אי מה להלן בחזקה אף כאן בחזקה. אמר רבי חייה בר אדא. הוא עברי הוא עבריה. בכסף. והיה כסף ממכרו. בכסף הוא נגאל ואינו נגאל לא בתבואה ולא בכלים. בכל אתר את עבד שוה כסף ככסף. והכא לית את עביד שוה כסף ככסף. אמר רבי אבא מרי. שנייא היא. ששנה עליו הכתוב כסף בכסף. אוף רבי חייה בר אדא יודה שאם ביקש לגרוע. שמגרע ויוצא אפילו בתבואה ואפילו בכלים. אמר רבי יודן אבוי דרבי מתנייה. הדא דתימר בשלא עשאן דמים. אבל אם עשאן דמים ככסף הוא. בשטר. רבי אבהו אמר. בשטר שלכסף. הא בשטר של מתנה לא. שמא יחזור בו העבד. מעתה אפילו בשטר שלכסף יכול הוא לחזור בו. אמר לו. שמא תבוא שנת רעבון ויחזור בו רבו. סדר מכירה כך הוא. אני פלוני מכרתי בתי לפלוני. סדר קידושין כך הוא. אני פלוני קידשתי בתי לפלוני. רבי חגיי בעא קומי רבי יוסי. החליף ואמר. אני פלוני לקחתי בתו שלפלוני. אני פלוני קידשתי בתו שלפלוני. אמר ליה. ומה בכך. אבל אם החליף לשון מכירה בלשון קידושים או לשון קידושין בלשון מכירה לא עשה כלום. כתיב שש שנים יעבד. כיצד עובד. יכול יוצא בסוף שש. תלמוד לומר ובשביעית יצא. יכול יצא בסוף שבע. תלמוד לומר שש שנים יעבד. הא כיצד. עובד כל שש ויוצא בתחילת שבע. ובשביעית יצא. שביעית שלמכירה לא שביעית שלעולם. אתה אומר. שביעית שלמכירה או אינה אלא שביעית שלעולם. כשהוא אומר. שש שנים יעבד. הרי שש שנים אמורות. הא מה אני מקיים ובשביעית יצא. שביעית שלמכירה לא שביעית שלעולם. אימא חליף. אמר רבי זעירא בשם רב הונא. ובשביעית ובשביעית כתב. אמר רבי חונה. אם אומר את. שביעית של עולם. אם כן מה היובל בא ומוציא. אמר רבי יוחנן בר מרייה. אתייא כמאן דאמר. אין היובל עולה ממיניין שני שבוע. ברם כמאן דאמר. היובל עולה ממיניין שני שבוע. פעמים שהוא בא באמצע שני שבוע. רבנין דקיסרין אמרין. אפילו כמאן דאמר. היובל עולה ממיניין שני שבוע יכלין אנן מפקין לה מן הכא. שביעית מוציאה את העבדים ויובל את הנרצעים. מניין אפילו חלה. תלמוד לומר ובשביעית יצא לחפשי חנם. יכול אפילו ברח. תלמוד לומר שש שנים יעבד. מה ראית לרבות את זה ולהוציא את זה. אחר שריבה הכתוב מיעט. מרבה אני את זה שהוא ברשותו ומוציא את זה שאינו ברשותו. רבי בון בר חייה אמר. רב הושעיה בעא. ניחא חלה ואחר כך ברח משלם. ברח ואחר כך חלה. אמר רבי חייה בר אדא. נישמעינה מן הדא. המורדת על בעלה כותבין לו איגרת מרד על כתובתה. והתני רבי חיא. נדה וחולה וארוסה ושומרת יבם כותבין לו איגרת מרד על כתובתה. מה אנן קיימין. אם בשמרדה עליו והיא נידה. התורה המרידתה עליו. אלא כן אנן קיימין בשמרדה עליו עד שלא באת נידה ובאת לנידה. הרי אינה ראויה למרוד ואת אומר. כותב. אף הכא ברח ואחר כך חלה משלם. דו יכיל למימר ליה. אילו הוית גבאי לא אבאשתא. אמר רבי חיננא. אפילו על קדמיתא אתייא היא. חלה ואחר כך ברח משלם. דו יכיל מימר ליה. אילו הויתה גבאי אינשמת בפריע. וקונה את עצמו בשנים. אית תניי תני. נמכר בפחות משש ואינו נמכר יותר על שש. ואית תניי תני. אינו נמכר לא בפחות משש ולא יותר (על) שבע. אמר רבי ירמיה. טעמיה דהדין תנייא פעמים שהוא נמכר שתים או שלש שנים לפני היובל והיובל בא ומוציא על כורחו. וביובל. דכתיב וביובל יצא. ובגירעון כסף. דכתיב אם עוד רבות בשנים. ואם מעט נשאר בשנים. וכי אין אנו יודעין שאם יש רוב אין מיעוט. שאם יש מיעוט אין רוב. אמר רבי הילא. פעמים שהשנים מרובות על השכר. ופעמים שהשנים מעוטות מן השכר. מניין אתה אומר. נמכר ממנה מנה והשביח והרי הוא יפה ממאתים מאתים. מניין שאינו מחשב עמו אלא ממנה מנה. תלמוד לומר כפי שניו ישיב את גאולתו. למדנו בנמכר לגוי כשהוא נגאל ידו לעליונה. מניין בנמכר לישראל כשהוא נגאל ידו לעליונה. שכיר שכיר לגזירה שוה. מה שכיר האמור לגוי כשהוא נגאל ידו לעליונה. אף שכיר האמור לישראל כשהוא נגאל ידו לעליונה. רבי אומר. מה תלמוד לומר. יגאלנו יגאלנו שלשה פעמים. לרבות כל הגאולות שיהו כסדר הזה. ואם לא יגאל באלה. רבי יוסי הגלילי אומר. באלה לשחרור ובשאר כל אדם לשיעבוד. רבי עקיבה אומר. באלה לשיעבוד ובשאר כל אדם לשיחרור. רבי אבהו בשם רבי יוחנן. ושניהן במקרא אחד דורשין ואם לא יגאל באלה. רבי יוסי הגלילי דריש. ואם לא יגאל באלה אלא באחרים משעבד ויוצא. רבי עקיבה דריש. ואם לא יגאל באלה אלא ביוצא משלים ויוצא. דברי חכמים. רבי יסא בשם רבי יוחנן. בין זה ובין זה לשחרור. ותני כן. והשיגה ידו. יד עצמו. ומצא כדי גאולתו. מה השגת יד שלעצמו אף השגת ידי אחרים לעצמו. רבי יעקב בר אחא בשם רבי יוחנן. כדברי מי שהוא אומר לשיעבוד משלם ויוצא. והתני. אם משגאלו הרי כנמכר לו משעבד ויוצא. אמר רבי אבא מרי. לית כאן משעבד ויוצא אלא משלים ויוצא. רצו קרוביו שלראשון ליגאל גואלין להן. רצו קרוביו שלשיני ליגאל אין גואלים להם. רבי יסא בשם רבי יוחנן. אתייא כמאן דאמר. באלה לשחרור ובשאר כל אדם לשיעבוד. שמואל בר אבא בעא קומי רבי יסא. הכא כתיב וחשב והכא כתיב וחשב. והכא את מחשב חדשים ושנים ויוצא. והכא לית את מחשב חדשים ושנים ויוצא. אמר ליה. שניא היא. שהקשיתה תורה לשכיר. מה זה מחשב חדשים ושנים ויוצא אף זה מחשב חדשים ושנים ויוצא. ויצאה חנם. אילו ימי הבגרות. אין כסף. אילו הסימנין. ויאמר באחת מהם. אילו נאמר באחת מהן הייתי אומר. אם בסימנים היא יוצאה לא כל שכן בימות הבגר. אילו כן הייתי אומר. הן הן ימות הבגר. והדין נותן. הואיל והיא יוצאה מרשות האב ויוצאה מרשות האדון. מה מרשות האב אינה יוצאה אלא בסימנין. אף מרשות האדון לא תצא אלא בסימנין. לפום כן צרך מימר. ויצאה חנם. אילו ימי הבגר. אין כסף. אילו הסימנין. או חליף. רבי תנחומא בשם רבי חונה. אין כסף. בכל מקום שיש כסף לאב אין כסף לאדון. אשר לא יעדה והפדה. מלמד שאינו מייעדה לו עד שיהא ביום כדי לפדותה ובמעשה ידיה שוה פרוטה ובגירועיה שוה פרוטה. דברי רבי יוסי בירבי יהודה. וחכמים אומרים. מייעד והולך עד דימדומי חמה. אמר רבי חייה בר אדא. הכל מודין בעבד עברי עד שיהא שם שוה פרוטה. יאות אמר רבי יוסי בירבי יהודה. מה טעמון דרבנין. כסף אין כאן מעשה ידים אין כאן. במה הוא מייעדה. אמר רבי זעירא. מייעדה בדברים. תני רבי הושעיה. כיצד הוא מייעדה. אומר לה בפני שנים. הרי את מיועדת לי. על דעתיה דרבי יוסי בירבי יהודה בסוף נותן לה כסף לייעודים. על דעתון דרבנין משעה ראשונה ניתן כסף לייעודים. מה נפקא מביניהון. מעשה ידיה. מאן דאמר. בסוף נתן לה כסף לייעודים. מעשה ידיה שלבעלה. מאן דאמר. משעה ראשונה ניתן כסף שלייעודים. מעשה ידיה שלאביה. אפילו כמאן דאמר. משעה ראשונה ניתן כסף לייעודים. מעשה ידיה שלבעלה. נעשה כאומר לאשה. הרי את מקודשת לי על מנת שמעשה ידייך שלי. היה נשוי את אחותה ומתה. מאן דאמר. בסוף ניתן כסף לייעודים. צריכה כסף אחר. ומאן דאמר. משעה ראשונה ניתן כסף לייעודים. אינה צריכה כסף אחר. אפילו כמאן דאמר. משעה ראשונה ניתן כסף לייעודים צריכה כסף אחר. למה. כל עמא מודיי שאין קידושין תופסין בעריות. מיסבר סביר רבי יוסי בירבי יהודה. אילין ייעודין דהכא קידושי תורה הן. אמר רבי אבון. אתייא דרבי יוסי בירבי יהודה כרבי שמעון בן אלעזר. דתני. בפקדון שיש לי בידך. והלכה ומצאתו שנגנב או שאבד. אם נשתייר שם שוה פרוטה מקודשת ואם לאו אינה מקודשת. מלוה שיש לי בידך. והלכה ומצאתה שנגנבה או שנאבדה. אפילו לא נשתייר בה שוה פרוטה מקודשת. רבי שמעון בן אלעזר משום רבי מאיר. מלוה כפקדון. אם נשתייר שם שוה פרוטה מקודשת ואם לאו אינה מקודשת. כמה דרבי שמעון בן אלעזר עביד מלוה כפיקדון כן רבי יוסי בירבי יודה עביד ייעודים כמלוה. ואם לבנו ייעדנה. לבנו מייעדה. אינו מייעדה לאחיו. וייעדינה לאחיו מקל וחומר. מה אם הבן שאינו קם תחתיו לחליצה ולייבום הרי הוא מייעדה לו. אחיו שהוא קם תחתיו לחליצה ולייבום אינו דין שייעדינה לו. לא. אם אמרת בבן שהוא קם תחתיו בשדה אחוזה. תאמר באחיו שאינו קם תחתיו בשדה אחוזה דין הוא שייעדנה לו. תלמוד לומר ואם לבנו ייעדנה. לבנו הוא מייעדה ואינו מייעדה לאחיו. ואם לבנו ייעדנה. ואינו מייעדה לבן בנו. שמואל בר אבא בעא קומה רבי זעירא. בפרשת נחלות את עביד בן בן כבן והכא לית את עביד בן בן כבן. אמר רבי זעירא. מאן דאמר לי הדא מילתא אנא משקי ליה קונדיטון. התיב רבי נחום. הרי פרשת נחלות. הרי עשיתה אח כבן ושאר כל הקרובין כבן את עושה בן בן כבן. וכאן שלא עשית אח כבן ושאר כל הקרובין כבן אין את עושה בן בן כבן. מתיבין רבנין דקיסרין. הרי פרשת הטומאה. הרי עשית אח כבן ושאר כל הקרובין כבן. ואין את עושה בן בן כבן. אמרין. אזיל קונדיטון. ואם לבנו ייעדנה. לדעת. אמר רבי יוחנן. לית כאן לדעת. אמר רבי יעקב בר אחא. אית כאן כרבי יוסי בירבי יהודה. אמר רבי שמואל בר אבדומא. אפילו תימא אית כאן כרבי יוסי בירבי יהודה. ולא קטן הוא. ואם לבנו ייעדנה. לדעת. רבי יוחנן אמר. מייעדה בין לבנו גדול בין לבנו קטן בין לדעת בין שלא לדעת. רבי שמעון בן לקיש אמר. אינו מייעדה אלא לבנו גדול. ובלבד לדעת. בן תשע שנים ויום אחד עושה אלמנה לכהן גדול גרושה וחלוצה לכהן הדיוט. על דעתיה דרבי שמעון בן לקיש דו פתר לה בנישואין תהא פטורה מן החליצה ומן הייבום. ותנינן נשא אשה ומת הרי זו פטורה. אמר רבי אבון. אתייא דרבי שמעון בן לקיש כרבי יוסי בירבי יודה. דתני. בן תשע שנים ויום אחד ועד בן שתים עשרה שנים ויום אחד שהביא שתי שערות הרי זו שומא. רבי יוסי בירבי יהודה אומר. הרי אילו סימנין. רבי יעקב בירבי בון בשם רבי יוסי בן חנינה. והן שעמדו בו בשעת סימנין. רבי יוסי בעי. עמדו בו בשעת סימנין. למפריעו הוא נעשה איש או מיכן ולבא. אמר ליה רבי אבון. פשיטא ליה למפריעו הוא נעשה איש כל שכן לבא. דו פתר לה הדא דרבי שמעון בן לקיש כרבי יוסי בירבי יודה. ולמה לית רבי יוסי פתר הדא דרבי שמעון בן לקיש כרבי יוסי בירבי יהודה. אמר רבי מנא. דהוא צריכה ליה. רבי יוסי בעי קומי. עמדו בו בשעת סימנין. למפריעו הוא נעשה איש או מיכן ולבא. ניחא אלמנה. וגרושה. תיפתר שבא עליה משהגדיל. נתן לה גט. חליצה. תיפתר שבא עליה ומת וחלצו לה אחים ועל ידם היא נעשית חלוצה. מעתה אפילו פחות מבן תשע. אמר רבי שמואל בר אבדומא. וכיני. אלא בגין דתנא כולהון תשע. תנא אוף הדא עמהון. רבי יהודה בן פזי בשם רבי יהושע בן לוי. מאחז למד רבי יוסי בירבי יהודה. דתני. אחז הוליד בן תשע והרן בן שש וכלב בן עשר. וכמאן דאמר. הוא כלב בן חצרון הוא כלב בן יפונה. מכרה לזה וקידשה לזה שיחק האב באדון. דברי רבי יוסי בירבי יהודה. וחכמים אומרים. לא שיחק האב באדון. נעשה כאומר לאשה. הרי את מקודשת לי לאחר שלשים יום. אילו האומר לאשה. הרי את מקודשת לי לאחר שלשים יום. ובא אחר וקידשה לאחר שלשים יום שמא אינה מקודשת לשיני. מעכשיו לאחר שלשים יום. אילו האומר לאשה. הרי את מקודשת לי מעכשיו לאחר שלשים יום ובא אחר וקידשה בתוך שלשים יום שמא אינה מקודשת לשניהן. מכבר לכשירצה. הכל מודין שאם השיאה ששיחק האב באדון. לאמה. לאמה בלבד. מלמד שהוא מוכרה לו ומתנה עמו על מנת שלא יהו עליה ייעודין. דברי רבי מאיר. וחכמים אומרים. לא עשה כלום. שהתנה על מה שכתוב בתורה. וכל המתנה על מה שכתוב בתורה תנייו בטל. ולית לרבי מאיר כל המתנה על מה שכתוב בתורה תנייו בטל. אית ליה תניי איפשר לו לקיימו בסופו. וזה איפשר לו לקיימו בסופו. ולית ליה לרבנין תניי איפשר לקיימו בסופו. אית לון תניי ממון. וזה תניי גוף הוא. והא תני. נושא הוא אדם אשה ומתנה עמה על מנת שלא יהא לה עליו לא שאר ולא כסות ולא עונה. ניחא שאר וכסות. ועונה לא תניי גוף הוא. אמר רבי חייה בר אדא. תיפתר בקטנה. מה מקיים הדא תנייא לאמה. מוכרה אלמנה לכהן גדול גרושה וחלוצה לכהן הדיוט. מה מקיים הדין תנייה לאמה. אמר רבי יוסי בירבי בון. תיפתר באלמנה מן האירוסין. והא תני. מוכר הוא אדם את בתו לאישות ושונה. לשפחות ושונה. לאישות אחר שפחות. אבל לא לשפחות אחר אישות. אמר רבי יוחנן. תניין אינון. מאן דאית ליה אלמנה לכהן גדול אית ליה שפחות אחר אישות. מאן דלית ליה אלמנה לכהן גדול לית ליה שפחות אחר אישות. מה מקיים הדין תנייא לאמה. אמר רבי מתנייה. תיפתר שהיה נשוי לאחותה. תני רבי שמעון בן יוחי. כשם שאינו מוכרה לשפחות אחר אישות אף לא שפחות אחר שפחות. מה טעמיה דרבי שמעון בן יוחי. בבגדו בה. פעם אחת הוא בוגד בה ואינו בוגד בה פעם שנייה. מה מקיימין רבנן טעמא דרבי שמעון בן יוחי. בבגדו בה. מכיון שפירש טליתו עליה עוד אין לאביה בה רשות. רבי שמעון בן לקיש בעא קומי רבי יוחנן. אמה העברייה יוצאה בנישואים מקל וחומר. מה אם הסימנין שאינן מוציאין אותה מרשות האב הרי הן מוציאין אותה מרשות האדון. נישואין שהן מוציאין מרשות האב אינו דין שיוציאו אותה מרשות האדון. אמר ליה. אני אין לי אלא שלמשנה. יתירה עליו אמה העברייה. שהיא קונה את עצמה בסימנין. בר פדייה אמר. אמה העברייה יוצאה במיתת רבה. מה טעמא. ואף לאמתך תעשה כן וכתיב והיה לך עבד עולם. הקיש אמה עברייה לנרצע. מה הנרצע יוצא במיתת רבו. אף אמה עבריה יוצאה במיתת רבה. ואתייא דבר פדייה כהדין תנייא דתני. עבד עברי עובד את הבן ואינו עובד את הבת. אמה העבריה עובדת את הבת ואינה עובדת את הבן. אית תניי תני. בין עבריה בין עברי אינן עובדין לא את הבן ולא את הבת. מה מקיים הדין תנייה ואף לאמתך תעשה כן. פתר לה בהענק. דתני. אילו שמעניקין להם. היוצא בשנים וביובל ואמה העבריה שהיא קונה את עצמה בסימנין. אבל היוצא בגירעון כסף ובמיתת האדון אין מעניקין להן. כתיב והגישו אדוניו אל האלהים והגישו אל הדלת וגו׳. הא כיצד. זה שהוא נמכר בבית דין והגישו אדוניו אל האלהים. וזה שהוא מוכר את עצמו והגישו אל הדלת. רבי אמי בעא. פשיטא זה שהוא נמכר בבית דין בית דין כותבין שטרו. זה שהוא מוכר את עצמו מי כותב את שטרו. כתיב לא יקשה בעיניך בשלחך אותו חפשי מעמך כי משנה שכר שכיר עבדך שש שנים. שכיר עובד ביום ואינו עובד בלילה. עבד עברי עובד בין ביום בין בלילה. כתיב לא ירדנו בפרך לעיניך. ואת אומר אכן. רבי אמי בשם רבי יוחנן. רבו משיאו אשה כנענית ונמצא עובד בין ביום בין בלילה. רבי בא בר ממל בעא קומי רבי אמי. הגע עצמך שהיה קונה כהן. אמר ליה. וישראל לא היתר מכלל איסור הוא. כרבי שמעון רבי בא בר ממל כאן חזר ביה. דרש רבי יהודה בירבי בון. המילת הזה נרצע. שלא יהא כהן ויפסל. רבי מאיר אומר. מן חסחוס היה נרצע. מיכן היה רבי מאיר אומר. אין הכהן נרצע. שמא ייעשה בעל מום וייפסל מן העבודה. ויירצע חסחוס פחות מן הכרשינה. שמא יבוא לידי כרשינה. ויבוא לידי כרשינה. התורה אמרה ושב לאחוזתו. בעיינו. כלום היה נרצע אלא אם כן היו לו אשה ובנים. במרצע. אין לי אלא במרצע. מניין אפילו בסול אפילו בקוץ אפילו בזכוכית. תלמוד לומר ורצע. עד כדון כרבי עקיבה. כרבי ישמעאל. תני רבי ישמעאל. בשלשה מקומות התורה עוקפת למקרא ובמקום אחר למדרש. התורה אמרה בספר. והלכה אמרה בכל דבר שהוא בתלוש. התורה אמרה בעפר. והלכה אמרה בכל דבר שהוא מגדל צמחים. התורה אמרה במרצע. והלכה אמרה אפילו בסול אפילו בקוץ אפילו בזכוכית. ובמקום אחד למדרש. תני רבי ישמעאל. והיה ביום השביעי יגלח את כל שערו כלל. את ראשו ואת זקנו ואת גבות עיניו פרט. וכשהוא אומר ואת כל שערו יגלח חזר וכלל. כלל ופרט וכלל אין אתה דן אלא כעין הפרט. לומר לך. מה הפרט מפורש שהוא מקום כינוס שיער ובנראה. אף אין לי אלא מקום כינוס שיער ובנראה. והלכה אמרה יגלחנו כדלעת. במרצע. מה מרצע שהוא שלמתכת. אף כל דבר שהוא שלמתכת. רבי אומר. זה מקדח גדול. רבי יוסי בירבי יודה אומר. זה הפסילה. והגישו אל הדלת. יכול אפילו מוטל. תלמוד לומר או אל המזוזה. מה המזוזה עומדת. אף הדלת יהא עומד. גנאי לו גנאי למשפחתו. תני. רבי אליעזר בן יעקב אומר. ולמה אל הדלת. שעל ידי דלת יצאו מעבדות לחירות. שאלו התלמידים את רבן יוחנן בן זכאי. מה ראה העבד הזה לירצע באזנו יותר מכל איבריו. אמר להן. אוזן ששמעה מהר סיני לא יהיה לך אלהים אחרים על פני ופירקה מעליה עול מלכות שמים וקיבלה עליה עול בשר ודם. אוזן ששמעה לפני הר סיני כי לי בני ישראל עבדים. והלך זה וקנה אדון אחר. לפיכך תבוא האוזן ותירצע. לפי שלא שמר מה ששמעה אזנו. אזנו. מה אזנו שנאמר להלן ימנית אף כאן ימנית. ואם אמור יאמר העבד. שתי אמירות. אחת בסוף שש ואחת בתחילת שבע. אחת בסוף שש. עד שהוא בעבודתו. ואחת בתחילת שבע. לא אצא חפשי. אהבתי את אדוני את אשתי ואת בניי. מלמד שאינו נרצע עד שיהא לו אשה ובנים ולרבו אשה ובנים. עד שיהא אוהב את רבו ורבו אוהבו. עד שיתברכו הנכסים על ידיו. שנאמר כי טוב לו עמך. וקונה את עצמו ביובל. דכתיב ויצא ביובל הוא ובניו עמו. ובמיתת האדון. דכתיב והיה לך עבד עולם. כל ימי עולמו שלאדון.