תלמוד ירושלמי קידושין פרק ב הלכה ה

משנה: המקדש שתי נשים בשוה פרוטה או אשה אחת בפחות משוה פרוטה אף על פי ששילח סבלונות לאחר מכן אינה מקודשת שמחמת קידושין הראשונים שילח. וכן קטן שקידש. הלכה: המקדש שתי נשים בשוה פרוטה כול׳. תני. וכולן שבעלו קנו. רבי שמעון ורבי יהודה אומר משום רבי שמעון. וכולן שבעלו קנו. שלא היתה בעילתו אלא לשום קידושין הראשונים. אם קנו. רבי חייה בשם רבי יוחנן. קנו לחומרין. רבי חייה בשם רבי יוחנן. כל תניי שהוא מעשה מתחילתו מקודשת לחומרין. רבי מנא בעא קומי דרבי יודן. מאן תנא. כל תנאי שהוא מעשה מתחילתו תנייו בטל. דלא כרבי שמעון. רבי יודן בשם רבי יוחנן. מקודשת לחומרין. היך עבידא. הרי אני מקדשך בבעילה על מנת שירדו גשמים. ירדו גשמים מקודשת. ואם לאו אינה מקודשת. רבי חייה בשם רבי יוחנן. בקידושי מלוה לחומרין ובקרקעות לא קנה ובמטלטלין אין מוסרין אותו למי שפרע. ביקש להעמיד לו מקחו נישמעינה מן הדא. והרי לך אצלי בהן יין. ויין אין לו. הא אם יש לו יין הרי זה חייב. תני רבי חייה. אם יש לו יין חייב ליתן לו. רבי שמואל בר רב יצחק שלא אמר לתמן. הוון ידעין דהורי רבי חייה בשם רבי יוחנן. קידושי מלוה לחומרין. ובאיש לרבי זעירא. למה. בגין דהוון מחמרין וקליל עליהון. אמר רבי יוסה בירבי בון. בקולא הוון נהיגין ואחמר עליהון. שאם בא אחר וקידשה תפשו בה קידושין. אמר רבי יודן בירבי חנן. ערוה שאינה ערוה. תופש את שאינה ערוה.