תלמוד ירושלמי קידושין פרק ג הלכה ב

משנה: האומר לאשה הרי את מקודשת לי על מנת שאתן לך מאתים זוז הרי זו מקודשת והוא יתן. על מנת שאתן ליך מיכן ועד שלשים יום נתן לה בתוך שלשים יום מקודשת ואם לאו אינה מקודשת. על מנת שיש לי מאתים זוז הרי זו מקודשת ויש לו. על מנת שאראך מאתים זוז הרי זו מקודשת ויראנה. ואם הראה על שולחנו אינה מקודשת. הלכה: האומר לאשה. הרי את מקודשת כול׳. תמן תנינן. הרי זה גיטיך על מנת שתתני לי מאתים זוז. הרי זו מגורשת ותתן. לא הספיקה ליתן עד שמת. תני. רבן שמעון בן גמליאל אומר. נותנן לאביו ולאחיו והיא פטורה מן החליצה ומן הייבום. אף בקידושין כן. האומר לאשה הרי את מקודשת לי על מנת שאתן ליך מאתים זוז. כרבן שמעון בן גמליאל אביו ואחיו נותנין לה והיא זקוקה לחליצה ולייבום. רבי אבהו בשם רבי יוחנן. סדר הסימפון כך הוא. אנא פלן בר פלן מקדש ליך אנת פלניתא בר פלן על מנת ליתן ליך מיקמת פלן ומכנסיניך ליום פלן. ואין אתא יום פלן ולא כנסתיך לא יהוי לי כלום. אירע לו אונס. רבי יוחנן אמר. אונסא כמאן דלא עבד. רבי שמעון בן לקיש אמר. אונסא כמאן דעבד. על דעתיה דרבי שמעון בן לקיש היך צריך למיעבד. דאין אתא יום פלן ולא הויתי כונסה לי לא יהא עלייך כלום. רבי יוחנן דמיך פקיד לבנתיה דיהוון עבדן כרבי שמעון בן לקיש. אמר. שמא יעמוד בית דין אחר ויסבור דכוותיה ונמצאו בניו באין לידי ממזירות. הגיע הזמן. הוא אומר. נתתי. והיא אומרת. לא נטלתי. אמר רבי אבון. מכיון שהוא מבקש להוציא סימפון מיד האשה עליו להביא ראייה. הגע עצמך דלא הוה סימפון. אמר רבי יוסה. מכיון שהוא מבקש לאוסרה עליו צריך להביא ראייה שכנסו עצמן בתוך סימפון. אתא עובדא קומי רבי אבהו. אמר ליה. זיל הב. אמר ליה. רבי. אשה לא קניתי ואת אמר לי. איזיל הב. אמר רבי אבהו. מימיי לא שחק בי אדם אלא זה. חזר ואמר. אין חזר ביה יתן. אין היא חזרת בה תתן. ולא הדא היא קדמייתא. חזר ועשאו מעשה בית דין. סדר סימפון כך הוא. עד אחד משל חתן ועד אחד משל כלה ושניהן בוררין להן עוד אחד כדי שיהיו לו שני עדים לזה ושני עדים לזה. הדא דאת אמר בשאין שניהן מודין. אבל אם היו שניהן מודין שניהן יכולין לעקור קידושין. כהדא. הוא אומר. בעלתי. והיא אומרת. לא נבעלתי. אף על פי שחזר ואמר. לא בעלתי. לא הכל ממנו. שכבר אמר משעה ראשונה. בעלתי. אבל אם לא אמר משעה ראשונה. בעלתי. שניהן יכולין לעקור חזקה. היא עד אחד משלחתן ועד אחד משלכלה והחתן חתום בכתב ידו. רבי אבהו אמר. סימפון. רבי בא אמר. קידושין. אני אומר. לא עמד ובירר את הסימפון אלא סבר שהוא מתיר באחותה. עד שיהא מדעתו ומדעתה. היה מדעתו סימפון ומדעתה קידושין. רבי חנינה אמר. סימפון. רבי חגיי בשם רבי זעירא אמר. קידושין. והוה רבי חנינה מתרס כליו קבל רבי חגיי. אמר ליה רבי הילא. קבל חגיי. דחגיי אינשא סבורא הוא. דמר רבי זעירא. באדר קדמייא דמך רבי הילא. באדר תניינא אתא עובדא קומי רבי חנניה חבריהון דרבנין ובעא מיעבד כהדא דרבי חגיי. אמר ליה רבי שמואל בר אימי. לא יאות הוה רבי הילא אמר לך. קבל לחגיי. דחגיי אינשא סבורא הוא. אמר רבי חגיי. מתניתא מסייעא ליה. קידשתני. והוא אומר. לא קידשתיך. הוא מותר בקרובותיה והיא אסורה בקרוביו. התיב רבי בורקי קומי רבי מנא. ואם אף בסימפון כן. אמר ליה. לית סימפון ספק. אלא הוא סימפון או קידושין. קידש בתוך סימפון הרי אילו קידושין גמורין. גירש. תלמידוי דרבי יונה אמרין. נגעו בה גירושין. רבי יונה אמר. לא נגעו בה גירושין. כד דמך רבי יונה עבדון תלמידוי דכוותיה. אמרין. לאחר שלשים יוצאה בלא גט. ואת אמר. נגעו בה גירושין. אלא לא נגעו בה גירושין. מת מתוך סימפון. רבי אבהו אמר. מותרת להינשא. רבי בא אמר. אסורה להינשא. רבי מנא שאל לבית אבוי דרבי יוסי. היך רבכון נהיג עביד. אמר ליה. כדי זמן מרובה הוא אם. תלך ותינשא מיד. כדו זמן ממועט הוא אמר. מה בכך שתמתין. שליח דברים בתוך סימפון. רבי מנא אומר. סימפון. רבי בא אמר. קידושין. וחששין רבנין להדא דרבי מנא.