תלמוד ירושלמי קידושין פרק ג הלכה א

משנה: האומר לחבירו צא וקדש לי אשה פלונית והלך וקידשה לעצמו מקודשת. וכן האומר לאשה הרי את מקודשת לי לאחר שלשים יום ובא אחר וקידשה בתוך שלשים מקודשת לשיני. בת ישראל לכהן תאכל בתרומה. מעכשיו ולאחר שלשים יום ובא אחר וקידשה בתוך שלשים מקודשת ואינה מקודשת. בת ישראל לכהן או בת כהן לישראל לא תאכל בתרומה. הלכה: האומר לחבירו. צא וקדש לי אשה פל׳ כול׳. תני. הרי זה זריז ונשכר ונקנה המקח אלא שנהג מנהג רמיות. אף למידת הדין כן. האומר לחבירו. צא וקח לי מקח פלוני. והלך ולקחו לעצמו. הרי זה זריז ונשכר ונקנה המקח אלא שנהג מנהג רמיות. רבי זעירא מיקל להון דחמי לחבריה זבין זבינא ומעלה ליה עלוי. אמר רבי אבון בשם רבי זעירא. אף לעושה עלוי חבילה רבנין קריי עלוי למס מרעהו חסד ויראת שדי יעזוב. לא הוחזק השליח בעדים. הוא אומר. לעצמי קידשתי. והיא אומרת. לראשון. השיני כאומר לאשה. קידשתיך. והיא אומרת. לא קידשתני. והוא כאומרת לראשון. קידשתני. והוא אומר. לא קידשתיך. א‍מרה. איני יודעת. חזקה לשיני. הוחזק השליח בעדים. הוא אומר. לעצמי קידשתי. והיא אומרת. לראשון. חזקה לראשון. א‍מרה. איני יודעת. שניהן נותנין גט. ואם רצו אחד נותן גט ואחד כונס. לפיכך אם מת השיני בתוך שלשים יום או גירשה חלו עליה קידושי ראשון לאחר שלשים יום. מת לאחר שלשים ולא גירש לא חלו עליה קידושי הראשון. הדא דתני רבי חייה. כל תנאי שנתקיים אף על פי שבטל לאחר מיכן הרי זו מקודשת. וכל תנאי שבטל בשעת קידושין אף על פי שמתקיים לאחר מיכן אינה מקודשת. רבי אבהו בשם רבי יוחנן. הרי זו עולה לאחר שלשים יום. ומכרה בתוך שלשים יום. הרי זו מכורה והקדישה הקדש. חזר ולקחה בתוך שלשים יום חל עליה הקדש עולה. לאחר שלשים לא חל עליה הקדש עולה. לא דמייא עולה לאשה. מה דמייא אשה לעולה. אמר רבי חייה בר אדא. תיפתר שמת השיני והוה ליה אח. מכיון שהיא זקוקה לייבום לא חלו עליה קידושי הראשון. מה דמייא עולה לאשה. אמר רבי מתניה. תיפתר שהקדישה לבעלת מום קבוע. רבי בון בר חייא בעא קומי רבי זעירא. תמן את אמר. אמירתי לגבוה כמסירתי להדיוט. והכא את אמר הכין. אמר ליה. תמן באומר. מכבר. ברם הכא באומר. לאחר שלשים יום. רבי אבהו בשם רבי יוחנן. הרי זו עולה שלשים יום. כל שלשים הרי זו עולה. לאחר שלשים יום יצאת לחולין מאיליה. מעילתה מה היא. רבי יוחנן אמר. מעילתה ברורה. רבי זעירא רבי הילא תריהון א‍מרין. מעילתה ספק. הרי את מקודשת לי שלשים יום. הרי זו מקודשת. מה בין הקדש ומה בין אשה. מצינו הקדש יוצא בלא פדיון ולא מצינו אשה יוצאה בלא גט. הן אשכחנן הקדש יוצא בלא פדיון. כרבי שמעון. דרבי שמעון אמר. נכנסין ולא נותנין. אמר רבי יוסי בירבי בון. תיפתר דברי הכל בשדה מקנה. הרי זו גיטה שלשים יום. אין זה גט כריתות. אמר רבי יצחק ברבי ל‍עזר. הדא דאת אמר מקודשת. בשקידשה בכסף. אבל אם קידשה בשטר הואיל ולא ל‍מדו כתב קידושין אלא מגירושין. מה בגירושין אינה מגורשת אף בקידושין אינה מקודשת. רבי אבהו בשם רבי יוחנן. הרי זו עולה לאחר שלשים. מכרה בתוך שלשים אינה מכורה. הקדישה לא ק‍דשה. ליי דא מילה אמר ליה. לאחר שלשים. לשייר לו גיזה ועבודה. תלוש מן הקרקע הזה שיקנה לך לאחר שלשים יום. מכרו בתוך שלשים יום אינו מכור. הקדישו לא קדש. ליי דא מילה אמר ליה לאחר שלשים. לשייר לו אכילת פירות. הילך סלע זה שתקנה לי שדך לאחר שלשים יום. מכרה בתוך שלשים אינה מכורה. ומה בינה לאשה. אלא מכרה הרי זו מכורה. הי לך כסף זה שיקנה לי עבדך לאחר שלשים. אית תניי תני. הראשון ביום וביומיים. ואית תניי תני. השיני ביום וביומיים. אית תניי תני. זה וזה אינו ביום וביומיים. אית תניי תני. זה וזה ביום וביומיים. מאן דמר. הראשון ביום וביומיים. ומת תחת ידו. מאן דאמר. השיני ביום וביומיים. כי כספו הוא. מאן דאמר. זה וזה ביום וביומיים. הראשון ומת תחת ידו. השיני כי כספו הוא. מאן דאמר. זה וזה אינו ביום וביומיים. הראשון שאינו כספו והשני אינו מת תחת ידו. בת כהן לישראל תאכל בתרומה. אית תניי תני. לא תאכל בתרומה. אמר רבי הילא. מאן דאמר. תאכל בתרומה. כשהשיני כהן. ומאן דאמר. לא תאכל בתרומה. בשאין השיני כהן. מעכשיו לאחר שלשים יום. רבי אבהו בשם רבי יוחנן. אפילו קידושי מאה תופשין בה. אמר רבי ל‍עזר. לכן צריכה. אפילו קידשה השיני קידושין גמורין. רבי יצחק בר טבליי בעא קומ͏י רבי ל‍עזר. מה נפשך. מה שקנה בה הראשון קנה והשאר השיני בא וגומר. אמר ליה. וכי יש נפשך בערוות. מהו כדון. כל אשה שאינה קנויה לאדם אחד אפילו קידושי מאה תופסין בה. חד תלמיד בעא קומי רבי זעירא. נתן לה בשחרית על מנת לגרשה בין הערבים. חד דויד סבר מימר. כל שהוא קונה. אמר רבי זעירא. לאחר שלשים קונה קניין גמור. אבל אם הוסיף בה השיני קניין גמור קורא אני עליה לא יוכל בעלה הראשון אשר שלחה לשוב לקחתה. היו שניהן כהנים שניהן אחים. שניהן אסורין. היו שלשה אחין וקידשוה שנים מהן ומתו. הדא היא דתני רבי חייה. אשת מת אחד מתייבמת ולא אשת שני מתים. היו שני אחים וקידשוה שניהן ומת אחד מהן. השיני מהו שיהא מותר בה. מה נפשך. מה שקנה בה קנה והשאר נפלה לו מאת אחיו. רבי יודן בר פזי אמר. אסור בה. אמר רבי יוסי. טעמא דרבי יודה בר פזי. כל יבמה שאין כולה לפנים צד הקנוי שבה נידון משום ערוה וערוה פוטרת צרתה. אמר רבי חנינה. יאות אמר רבי יודה בר פזי. כלום נפלה לו לא מחמת אחיו. לאחיו היא אסורה לו היא מותרת. בת כהן לישראל לא תאכל בתרומה. לכן צריכה שאפילו השיני כהן.