תלמוד ירושלמי ראש השנה פרק א הלכה ב

משנה: באחד בתשרי ראש השנה לשנים ולשמיטין וליובילות ולנטיעה ולירקות. באחד בשבט ראש השנה לאילן כדברי בית שמאי. ובית הלל אומרים בחמשה עשר בו: הלכה: שנים מניין. כתוב אחד אומר וחג האסיף בצאת השנה וכתוב אחר אומר וחג האסיף תקופת השנה. אי זהו חודש שיש בו חג ותקופה ואסיף ושנה יוצא בו. אי זה זה. זה תשרי. אין תימר טבת. אית בה תקופה ולית ביה חג ואסיף. אין תימר ניסן. אית ביה תקופה וחג ולית ביה אסיף. אין תימר תמוז. אית ביה תקופה ואסיף ולית ביה חג. ואי זה זה. זה תשרי. אמרין חברייא קומי רבי יונה. ויהא תמוז. אמר לון. כתוב בחודש השביעי ואתון אמרין הכין. אמרין ליה. ויהא תמוז. אמר לון. מיכן והילך על שמות חדשים אתם רבים עלי. דאמר רבי חנינה. שמות חדשים עלו בידם מבבל. בראשונה בירח האיתנים. שבו נולדו אבות מתו אבות נפקדו אימהות. בראשונה בירח בול. שבו העלה נובל והארץ עשויה בולות בולות. שבו בוללים לבהמה מתוך הבית. בראשונה בירח זיו. שבו זיוו שלעולם. הצמחים ניכרין והאילנות ניכרין. מיכן והילך ויהי בחודש ניסן שנת עשרים. ויהי בחודש כסליו שנת עשרים. בחודש העשירי הוא חודש טבת. רבי שמעון בן לקיש אמר. אף שמות המלאכים עלו בידן מבבל. בראשונה ויעף אלי אחד מן השרפים. שרפים עומדים ממעל לו. מיכן והילך והאיש גבריאל. כי אם מיכאל שרכם. לשמיטים מניין. מקץ שבע שנים תעשה שמיטה. מה שנים מתשרי אף שמיטים מתשרי. ליובילות מניין. וספרת לך שבע שבתות שנים שבע שנים שבע פעמים. מה שנים ושמיטין מתשרי אף יובילות מתשרי. התיבון. והכתיב והעברת שופר תרועה בחודש השביעי וגו׳. רבי יונה ורבי יוסה תריהון בשם רבי שמואל בר רב יצחק. כדי שיהו כל חדשי השנה שוין לא יהא חודש אחד נחלק לשתי שנים. התיבון. והתנינן. באחד בשבט ראש השנה לאילן. כדברי בית שמי. בית הלל אומרים בחמשה עשר בו. הרי אין כל חדשי השנה שוין. וחודש אחד נחלק לשתי שנים. כיצד לנטיעה. תני. הנוטע והמבריך והמרכיב שלשים יום לפני ראש השנה. ועלתה לו שנה שלימה. מותר לקיימו בשביעית. פחות משלשים יום לפני ראש השנה. ולא עלתה לו שנה שלימה. אסור לקיימן בשביעית. אבל אמרו. פירות נטיעה זו אסורין עד חמשה עשר בשבט. מה טעמא. רבי יסא בשם רבי יוחנן. ובשנה [הרביעית.] מה את שמע מינה. אמר רבי זעורא. שלש שנים יהיה לכם ערילים לא יאכל ובשנה. אמר רבי בא בר ממל קומי רבי זעורה. נראים דברים בשנטעו שלשים יום לפני ראש השנה. אבל אם נטעו פחות משלשים יום לפני ראש השנה. איתא חמי. שנה שלימה לא עלתה לו. ואת אמר הכין. אמר ליה. ואין כיני ואפילו נטעו שלשים יום לפני ראש השנה יהא אסור עד שלשים יום לפני ראש השנה. מאי כדון. אמר רבי מנא. מכיון שהוא עומד בתוך שנתו של אילן משלים שנתו. כיצד לירקות. לקט ממנו ישראל ערב ראש השנה עד שלא חשיכה וגוי משחשיכה. מעשר מזה בפני עצמו [ומזה בפני עצמו]. רבי זעורה רבי אילא רבי לעזר בשם רבי הושעיה. [חד אמר]. כבר יצאו רוב גשמי שנה כולה וכבר רובה שלתקופה מבחוץ. וחורנה אמר. עד כאן הן חיין ממי השנה שעברה. מיכן והילך הן חיין ממי השנה הבאה. ולא ידעין מאן אמר דא ומאן אמר דא. מן מה דאמר רבי יסא רבי אילא רבי לעזר בשם רבי הושעיה. כבר יצאו רוב גשמי השנה כולה וכבר רוב התקופה מבחוץ. הוי. רבי זעורה דו אמר. עד כאן הן חיין ממי שנה שעברה. מיכן והילך הן חיין ממי השנה הבאה. מעשה ברבי עקיבה שלקט אתרוג ונתן עליו חומרי בית שמי וחומרי בית הלל. ולמה לי אתרוג. אפילו שאר כל האילן. תני. כחומרי רבן גמליאל וכחומרי רבי אליעזר. רבן גמליאל ורבי ליעזר על דבית הלל אינון הווי. אמר רבי יוסה בירבי בון. תיפתר שחנט קודם לחמשה עשר בשבט של שנייה ונכנסה שלישית. על דעתיה דרבן גמליאל עישורי עני. על דעתיה דרבי ליעזר עישורי שיני. מה עשה. קרא שם על מעשר שבו ופדייו ונתנו לעני.