תלמוד ירושלמי ראש השנה פרק א הלכה ג

משנה: בארבעה פרקים העולם נידון בפסח על התבואה. בעצרת על פרות האילן. ובראש השנה כל באי העולם עוברין לפני כבני מרון שנאמר היוצר יחד לבם המבין אל כל מעשיהם. ובחג נדונין על המים: הלכה: אית תניי תני. כולהם נידונין בראש השנה וגזר דינו שלכל אחד ואחד מתחתם בראש השנה. אית תניי תני. כולהם נידונין בראש השנה וגזר דינו שלכל אחד ואחד מתחתם ביום הכיפורים. אית תניי תני. כולהם נידונין בראש השנה וגזר דינו שלכל אחד ואחד מתחתם בזמנו. אית תניי תני. כל אחד ואחד נידון בזמנו וגזר דינו שלכל אחד ואחד מתחתם בזמנו. מתניתא כמאן דאמר. כולהם נידונין בראש השנה וגזר דינו שלכל אחד ואחד מתחתם בזמנו. דתנינן ובחג נידונין על המים. מלתיה דרב אמרה. כולהם נידונין בראש השנה וגזר דינו שלאחד מהן מתחתם בראש השנה. דתני בתקיעיתא דרב. זה היום תחילת מעשיך. זכרון ליום ראשון. כי חוק לישראל הוא משפט לאלהי יעקב. ועל המדינות בו ייאמר. אי זו לחרב ואי זו לשלום. אי זו לרעב ואי זו לשובע. ובריות בו יפקדו. להזכירם לחיים ולמות. ודלא כרבי יוסה. דרבי יוסי אמר. יחיד נידון בכל שעה. מה טעם. ותפקדנו לבקרים לרגעים תבחננו. ותפקדנו לבקרים זו פרנסתו. לרגעים תבחננו זו אכילתו. רבי יצחק רבה בשם רבי. מלך וציבור נידונין בכל יום. מה טעם. לעשות משפט עבדו ומשפט עמו ישראל דבר יום ביומו. אמר רבי לוי. והוא ישפוט תבל בצדק ידין לאמים במישרים. הקדוש ברוך הוא דן את ישראל ביום בשעה שהן עסוקין במצות ואת האומות בלילה בשעה שהן בטילין מן העבירות. שמואל אמר. מי שהוא דן את ישראל דן את האומות. מה מקיים שמואל ידין לאומים במישרים. דנן ככשירים שבהן. מזכיר להם מעשה יתרו. מזכיר להן מעשה רחב הזונה. רבי חייה בר בא בעי. תבואה שלקת בערב הפסח מאי זה דין לוקה. אין תימר משתא דעלת. עד כדון לא עלת. אין תימר משתא דנפקת. הכן הוות מורכה כל שתא מלקי כדון. אילו שמתים מראש השנה ועד יום הכיפורים מאי זה דין הם מתים. אין תימר משתא דעלת. עד כדון לא עלת. אין תימר משתא דנפקא. הכן הוון מורכין כל שתא ממות כדון. ולא שמיע דאמר רבי קרוספא בשם רבי יוחנן. שלש פינקסיות הם. אחת שלצדיקים גמורין. ואחת שלרשעים גמורין. ואחת שלבינוניים. זה שלצדיקים גמורין כבר נטלו (איפיכי) [איפופסי] של חיים מראש השנה. זה שלרשעים גמורין כבר נטלו איפופיס שלהן מראש השנה. שלבינוניים כבר ניתן להן עשרת ימי תשובה שבין ראש השנה ליום הכיפורים. אם עשו תשובה נכתבין עם הצדיקים. ואם לאו נכתבין עם הרשעים. מה טעם. ימחו מספר אילו הרשעים. חיים אילו הצדיקים. ועם צדיקים אל יכתבו אילו הבינוניים. רבי חנניה חברהון דרבנן בעי. ואין הקדוש ברוך הוא רואה את הנולד. ולא שמיע דאמר רבי סימון בשם רבי יהושע בן לוי. אין הקדוש ברוך הוא דן את האדם אלא בשעה שהוא עומד בה. מה טעמא. אל תיראי כי שמע אלהים אל קול הנער באשר הוא שם. אמר רבי לוי. כתוב לא יתיצבו הוללים לנגד עיניך. למה. [ש]שנאת כל פעלי [און]. דרש רבי יששכר דכפר מנדי. כי הוא ידע מתי שוא וירא און ולא יתבונן. אמר רבי יהושע בן לוי. אם זך וישר הייתה אין כתוב כאן. אלא אם זך וישר אתה. אמר רבי חייה בר בא. זרזיר מתנים או תיש ומלך אל קום עמו. בנוהג שבעולם זה מבקש לנצח זרזירו וזה מבקש לנצח זרזירו. אבל הקדוש ברוך הוא אינו כן אלא ומלך אל קום עמו. לא בעי תקום על דידיה. [כי] לא לנצח יריב. לא לנצוח יריב. אמר רבי לעזר. פרא בסיליוס או נומוס אוגריפיס. בנוהג שבעולם מלך בשר ודם גוזר גזירה. רצה מקיימה. רצו אחרים מקיימים אותה. אבל הקדוש ברוך הוא אינו כן אלא גוזר גזירה ומקיימה תחילה. מה טעם. ושמרו את משמרתי אני יי. אני הוא ששימרתי מצותיה שלתורה תחילה. אמר רבי סימון. כתוב מפני שיבה תקום והדרת פני זקן ויראת מאלהיך אני יי אני הוא שקיימתי עמידת זקן תחילה. אמר רבי סימון. כתיב כי מי גוי גדול אשר לו חוקים ומשפטים צדיקם וגו׳. רבי חמא בירבי חנינה ורבי הושעיה. חד אמר. אי זו אומה כאומה הזאת. בנוהג שבעולם אדם יודע שיש לו דין לובש שחורים ומתעטף שחורים. ומגדל זקנו. שאינו יודע היאך דינו יוצא. אבל ישראל אינו כן. אלא לובשים לבנים ומתעטפין לבנים ומגלחין זקנם ואוכלין ושותין ושמחים. יודעין שהקדוש ברוך הוא עושה להן ניסים. וחורנה אמר. אי זו אומה כאומה הזאת בנוהג שבעולם השלטון אומר. הדין היום. והליסטיס אומר. למחר הדין. למי שומעין. לא לשלטון. אבל הקדוש ברוך הוא אינו כן. אמרו בית דין. היום ראש השנה. הקדוש ברוך הוא אומר למלאכי השרת. העמידו בימה [יעמדו סניגורין יעמדו קטיגורין. שאמרו בני. היום ראש השנה.] נמלכו בית דין לעברה למחר. הקדוש ברוך הוא אומר למלאכי השרת. העבירו בימה למחר. יעברו סניגורין יעברו קטיגורין. שנמלכו בניי לעברה למחר. מה טעם. כי חוק לישראל הוא משפט לאלהי יעקב. אם אינו חוק לישראל כביכול אינו משפט לאלהי יעקב. רבי קריספא בשם רבי יוחנן. לשעבר אלא מועדי יי. מיכן ואילך אשר תקראו אותם. אמר רבי אילא. אם קריתם אותם הם מועדיי. ואם לאו אינן מועדיי. אמר רבי סימון. כתוב רבות עשית אתה יי אלהיי נפלאותיך ומחשבותיך אלינו. לשעבר רבות עשית. מיכן והילך נפלאותיך ומחשבותיך אלינו. אמר רבי לוי. למלך שהיה לו אורלוגין. כיון שעמד בנו מסרה לו. אמר רבי יוסה בר חנינה. למלך שהיה לו שומרה. כיון שעמד בנו מסרה לו. אמר רבי אחא. למלך שהיה לו טבעת. כיון שעמד בנו מסרה לו. אמר רבי חייה בר בא. לנגר שהיו לו כלי נגרות. כיון שעמד בנו מסרה לו. אמר רבי יצחק. למלך שהיו לו אוצרות כיון שעמד בנו מסרם לו. ורבנן אמרי. לרופא שהיה לו נרתיק שלרפואות. כיון שעמד בנו מסרה לו. ובראש השנה כל באי העולם עוברין לפניו כבנו מרון. רבי אחא אמר. כהדין דירין. ורבנן אמרי. כהדא (בנומון) [במגנימן]. מה טעם. היוצר יחד לבם המבין אל כל מעשיהם. אמר רבי לוי. היוצר יחד לבם כבר הבין את כל מעשיהם. אמר רבי לעזר. בנוהג שבעולם [מה] נוח ליוצר הזה. לעשות מאה קנקנים או להסתכל בהן. לא להסתכל בהן. אמר רבי ברכיה. יוצרן רוצה שיהא ליבן יחיד אליו. אמר רבי אבון. מי שהוא יחיד בעולמו כבר הבין את כל מעשיהן. ובחג נידונין על המים. מתניתא דרבי עקיבה. דרבי עקיבה אמר. ניסוך המים דבר תורה. בשיני ונסכיהם. בשישי ונסכיה. בשביעי כמשפטם. מ״ם יו״ד מ״ם מים. אמרה התורה. הבא שעורים ביכורים בפסח שתתברך לפניך התבואה. הבא חיטים ביכורים בעצרת שיתברכו לפניך פירות האילן. אמור מעתה. ניסוך המים בחג שיתברכו לפניך המים. תני רבי שמעון בן יוחי. הרי שהיו ישראל כשירין בראש השנה ונגזרו להם גשמים מרובין ובסוף חטאו. לפחות מהן אי איפשר [שכבר נגזר גזירה.] מה הקדוש ברוך הוא עושה. מפזרן לימים ולמדברות ולנהרות כדי שלא תיהנה הארץ מהן. מה טעם. להמטיר על ארץ לא איש מדבר לא אדם בו. הרי שלא היו ישראל כשירין בראש השנה ונגזרו להן גשמים מעוטין ובסוף עשו תשובה. להוסיף עליהן אי איפשר [שכבר נגזר גזירה.] מה הקדוש ברוך הוא עושה להן. מורידן כדי הארץ ומשיב עמהן טללים ורוחות כדי שתיהנה הארץ מהן. מה טעם. תלמיה רוה נחת גדודה ברביבים תמגגנה צמחה תברך. ציה גם חום יגזלו מימי שלג שאול חטאו. עונות שעשו ישראל בקייץ גזלו מהן מימי השלג. כתוב תמיד עיני יהוה אלהיך בה מראשית השנה. כהנא אמר. מרשית כתיב. ועד אחרית שנה. מדוה לה בראשה ויהב לה אחרית טבא בסיפא.