תלמוד ירושלמי ראש השנה פרק א הלכה ח

משנה: מי שראה את החדש ואינו יכול להלך מוליכין אותו על החמור אפילו במיטה. אם צודה להן לוקחין בידן מקלות. ואם ה‍יתה דרך רחוקה לוקחין בידן מזונות שעל מהלך לילה ויום מחללין את השבת ויוצאין לעדות החדש. שנאמר אלה מועדי ה׳ מקראי קודש. הלכה: אמר רבי יצחק. דיברה התורה בכל לשון. האיש משתאה לה. כל גרב שהוא מחזיק סאתים. אם צודה להם לוקחים בידן מקלות. יכול כשם שמחללין את השבת להעיד עליהן כך מחללין את השבת עליהן להודיע שנתקיימו. תלמוד לומר אשר תקראו. על קריאתן את מחלל את השבת. אין את מחלל השבת להודיע שנתקיימו. רבי שמעון בן לקיש בעי. קצירת העומר מהו שתדחה את השבת ביום. התיב רבי אביי. והא תנינן. מצותו לקצור בלילה. נקצר ביום כשר ודוחה השבת. ולא קיבלה. אמר רבי אחא. חזר רבי שמעון בן לקיש מן הדא. כיון שחשיכה אמר להן. בא השמש. אומרים הין. בא השמש. אומרים הין. מה אנן קיימין. אם ללילה. כבר הוא אומר. אלא אם אינו עניין ללילה תניהו עניין ליום. דבר שהוא דוחה את השבת ביום. מכשירין מהו שידחו את השבת בלילה. והתנינן. העמידו עושה חביתין לעשות חביתן. תיפתר. בחול. תנא רבי חייה בר אדא. זה סדר תמיד לעבודת בית אלהינו. בין בחול ובין בשבת. והתנינן. קצרוהו ונתנוהו בקופות. הביאוהו לעזרה והיו מהבהבין אותו באור. כדי לקיים בו מצות קלי. [דברי רבי מאיר. רבי יוסי אומר] מכיון שהתחיל במצוה אומרים לו. מרק. התיב רבי יודן קפודקייא קומי רבי יוסה. הגע עצמך שבא מן העלייה. מכיון שהתחיל במצוה אין אומרים לו. מרק. התיב רבי יעקב בר סוסיי. והתנינן. שעל מהלך לילה ויום מחללין את השבת ויוצאין לעדות החודש. אמר להן. מכיון שהיום צריך ללילה ולילה צריך ליום כמי שכולו יום. אמר רבי יוסי בירבי בון. ולא למפריעו הוא קדוש. מכיון שהוא קדוש למפריעו הוא יום הוא לילה.