תלמוד ירושלמי ראש השנה פרק ב הלכה ה
משנה: ראש בית דין אומר מקודש וכל העם עונין אחריו מקודש מקודש. בין שנראה בזמנו בין שלא נראה בזמנו מקדשין אותו. רבי אלעזר בי רבי צדוק אומר אם לא נראה בזמנו אין מקדשין אותו שכבר קידשוהו שמים: הלכה: תני. רבי שמעון בן יוחי אומר. וקדשתם את שנת החמשים שנה. שנים מקדשין. [ו]אין מקדשין חדשים. והא תנינן. ראש בית דין אומר. מקודש. מהו מקודש. מקויים. תני. לקידוש החודש מתחילין מן הגדול. אמר רבי חייה בר אדא. מתניתא אמרה כן. ראש בית דין אומר. מקודש. תני. לעיבור השנה מתחילין מן הצד. אמר רבי זבידא. והן בייתא דלרע לא נהגין כן. ולא שמיע דאמר רבי חייה בר מרייא רבי יונה רבי בא רבי חייה בשם רבי יוחנן. לקידוש החודש מתחילין מן הגדול. לעיבור השנה מתחילין מן הצד. וכבר נכנס רבי יוחנן והוא היה הקטן שבהן. אמרו לו. אמור. הרי השנה מקודשת בעיבורה. אמר. הרי השנה מקודשת בעיבור. אמר רבי יונתן. ראה לשון שלימדנו בן הנפח. אילו אמר. בעיבורה. הייתי אומר. אילו אחד עשר יום שהחמה עודפת על הלבנה בכל שנה. אלא בעיבור. שהוסיפו לה חכמים שלשים יום [ועיברוה]. רבי יעקב בר אחא רבי יסא בשם רבי יוחנן. לעיבור הולכין אחר המינוי. לבית הוועד הולכין אחר הרגיל. והוא שיהא כל אחד ואחד מדבר במקומו. כגון רבי חנינא פתח. רבי יוחנן ורבי שמעון בן לקיש חתמין. רבי בא בר זבדא פתח. רבי חייא ורבי יסא ורבי אמי חתמין. רבי חגיי פתח. רבי יונה ורבי יסא חתמין. כהנא איתמני קדמיי מן רבי יעקב בר אחא. עאל רבי יעקב בר אחא קדמיי מיניה לעיבורא. אמר. הכין מרה דשמועתא לא מקיים לה. רבי חייה בר בא הוה קאים מצלי. עאל רבי כהנא וקם ליה מצלי מן אחורויי. מן דחסל רבי חייה בר בא מן צלותיה יתיב ליה דלא מיעבור קומוי. [רב כהנא מאריך בצלותיה.] מן דחסל רבי כהנא אמר ליה. הכין אתון נהיגין [גביכון] מצערין רברביכון. אמר ליה. רבי. אנא מדבית עלי. וכתיב על דבית עלי. אם יתכפר עון בית עלי בזבח ובמנחה עד עולם. בזבח ובמנחה אין מתכפר לו. [אבל] מתכפר לו בתפילה. וצלי עלוי וזכה למיסב עד דאיתעבדון טפרוי סומוקן כהדא דקקה. רבי שמעון בן לקיש אקדמון ליה חד סב לעיבורא ואעלוניה מן ההוא תרעא דלהל. אמר. כן יהא בשכרן. ולא שמיע דאמר רבי קריספא בשם רבי יוחנן. מעשה שעיברו השנה שלשה רועי בקר. חד מינון אמר. בכיר לקיש באדר מינץ. וחורנה אמר. קדום באדר פוח לוחיך ופוק לקובליה. וחורנה אמר. תור באדר בערייה ימות ובטל תינתה משכיה ישלח. ואנן חמיין הדין שתא דלית חד מינהון. ועיברו את השנה על פיהם. אמר רבי חלבו. והסכים בית דין עמהן. לא כן אמר רבי זעורה. והן שיהו כולם מורין מטעם אחד. מכיון דאילין מודיי לאילין ואילין מודיי לאילין כמי שכולן מורין מטעם אחד. ורבי שמעון בן לקיש מקפד על הדא מילתא. חשש להיא דאמר רבי לעזר. דאמר רבי לעזר. והיתה ידי על הנביאים החוזים שוא והקוסמים כזב בסוד עמי לא יהיו. זה סוד העיבור. ובכתב בית ישראל לא יכתבו. זה המינוי. ואל אדמת ישראל לא יבואו. זו ארץ ישראל. ואמר רבי לעזר. כד סלקית להכא אמרית. הא גבי חדא. כד מנונני אמרית הא גבי תרתיי. כד עלית לעיבורא אמרית. הא תלתיהון גבי. רבי בא בר זבדא בשם רב. טעמא דרבי לעזר בירבי צדוק. כיון שבית דין שלמעלן רואין שאין בית דין שלמטן מקדשין אותו הן מקדשין אותו.
