תלמוד ירושלמי ראש השנה פרק ב הלכה ד
משנה: כיצד בודקין את העדים. זוג שבא ראשון בודקין אותו ראשון. ומכניסין את הגדול שבהן ואומרים לו אמור כיצד ראית את הלבנה לפני החמה או לאחר החמה לצפונה או לדרומה כמה היה גבוה ולאיין היה נוטה וכמה היה רחב. אם אמר לפני החמה לא אמר כלום. היו מכניסים את השני ובודקין אותו. נמצאו דבריהן מכוונין עדותן קיימת. ושאר כל הזוגות שואלין אותן ראשי דברים לא שהן צריכין להן אלא כדי שלא יצאו בפחי נפש בשביל שיהו רגילים לבא: הלכה: אמר רבי יוחנן. אפילו טועה שבטועין אינו טועה בדבר הזה. לפני החמה לאחר החמה. לא צורכא די לא פיגמתה לפני החמה פיגמתה לאחר החמה. תני בר קפרא תרתיי. לפני החמה לאחר החמה. פיגמתה לפני החמה פיגמתה לאחר החמה. אמר רבי יוחנן. כתוב המשל ופחד עמו עושה שלום במרומיו. מימיה שלחמה לא ראתה פגימתה שללבנה. תני רבי שמעון בן יוחי. לפי שהרקיע של מים והכוכבים של אש והן דרים זה עם זה ואינן מזיקין זה את זה. לפיכך עושה שלום במרומיו. אמר רבי אבון. המלאך עצמו חציו מים וחציו אש ואית ביה חמש גפין. וגויתו כתרשיש ופניו כמראה ברק ועיניו כלפידי אש וגו׳. אמר רבי לוי. לעולם לית מזל חמי מה דקומוי. אלא כולהון סלקין כאילין דסלקין בסולמא הפיך. שלש מאות וששים וחמש חלונות ברא הקדוש ברוך הוא שישתמש בהן העולם. מאה ושמונים ושתים במזרח ומאה ושמונים ושתים במערב ואחת באמצעו שלרקיע שממנו יצא מתחילת מעשה בראשית. מה שחמה מהלכת לשלשים יום הלבנה מהלכת לשני ימים ומחצה. מה שחמה מהלכת בשני חדשים הלבנה מהלכת לחמשה ימים. מה שחמה מהלכת לשלשה חדשים הלבנה מהלכת לשבעה ימים ומחצה. מה שחמה מהלכת לששה חדשים הלבנה מהלכת לחמשה עשר יום. מה שחמה הולכת לשנים עשר חודש הלבנה מהלכת לשלשים. אמר רבי יונה. לית כאן שיעורא אלא אפילו פרא מיכן. תני. נראה באשש ובמים אין מעידין עליו. אמר רבי חייה בר בא. ראו אותו יוצא מענן זה ונכנס לתוך ענן אחר מעידין עליו. כהדא רבי חננה אזל לעין טב למימנא והוה אוירא מעונן. אמר. כדון אמרין. מה נטיל אוירא דהן סבא. והקדיח לו הקדוש ברוך הוא ככברה ונראה מתוכה. רבי חייה רבה הילך לאורו שלישן ארבעת מיל. רבי אבון משדי עלוי צררין ואמר לה. לא תבהית בני מריך. ברמשא אנן בעיין תיתחמי מיכא ואת מיתחמי מיכא. מיד איתבלע מן קומוי. לצפונה לדרומה. אית תניי תני. לצפונה דבריו קיימין. אית תניי תני. לדרומה דבריו קיימין. מאן דאמר לצפונה דבריו קיימין. מן טבת ועד תמוז. מאן דאמר לדרומה דבריו קיימין. מן תמוז ועד טבת. כמה היה גבוה. זה אומר. מלא מרדע אחד. וזה אומר. מלא שני מרדעים. אית תניי תני. דבריהן קיימין. ואית תניי תני. אין דבריהן קיימין. מאן דאמר דבריהן קיימין. בהינון דהוון קיימין חד מלעיל וחד מלרע. מאן דאמר אין דבריהן קיימין. בהינון דהוון קיימין שווי. כמה היה רחב. כשעורה ויותר מכשעורה. ואם אמר לפני החמה לא אמר כלום.
