תלמוד ירושלמי ראש השנה פרק ג הלכה א
משנה: ראוהו בית דין וכל ישראל נחקרו העדים ולא הספיקו לומר מקודש עד שחשיכה הרי זה מעובר. ראוהו בית דין בלבד יעמדו שנים ויעידו לפניהם ויאמרו מקודש מקודש. ראוהו שלשה והן בית דין יעמדו שנים ויושיבו מחביריהם אצל היחיד ויעידו בפניהן ויאמרו מקודש מקודש שאין היחיד נאמן על ידי עצמו: הלכה: ראוהו בית דין וכל ישראל כול׳. כיני מתניתא. או בית דין או כל ישראל. רבי זעורה רבי אימי בשם רבי יהושע בן לוי. מעמעמין על הנראה לעברו. אין מעמעמין על שלא נראה לקדשו. רבי בא ורבי חייה בשם רבי יהושע בן לוי. מעמעמין על שלא נראה לקדשו ואין מעמעמין על הנראה לעברו. מתניתא פליגא על רבי זעורא. ראוהו בית דין וכל ישראל. נחקרו העדים ולא הספיקו לומר. מקודש. עד שחשיכה. הרי זה מקודש. מפני שחשיכה. הא אם לא חשיכה לא. הדא אמרה. אין מעמעמין על הנראה לעברו. מתניתא פליגא על רבי בא. יכול אם היה צריך שני ימים נותנין לו שני ימים. תלמוד לומר אותו. אין לו אלא יום אחד בלבד. הדא אמרה. אין מעמעמין על שלא נראה לקדשו. מתניתא פליגא על רבי בא. יכול כשם שמעברין את השנה מפני הצורך כך יקדשו את החודש מפני הצורך. תלמוד לומר החודש. אחר החודש הן הולכין. הדא אמרה. אין מעמעמין על שלא נראה לקדשו. מתניתא פליגא על רבי בא. יכול אם לא נראתה הלבנה לשני ימים. כך יקדשו את החודש לשני ימים. תלמוד לומר אותם אלה הם. אין אלה מועדיי. מפני שלא נראתה. הא אם נראתה לא. הדא אמרה. אין מעמעמין על שלא נראה לקדשו. הוון בעיי מימר ולא פליגין. מה דאמר רבי זעורה בשאר כל החדשים. מה דאמר רבי בא על ניסן ועל תשרי. רבי אומר. ניסן לא נתעבר מימיו. והא תנינן. אם בא חדש בזמנו. אם בא. לא בא. רב אמר. תשרי לא נתעבר מימיו. והא תנינן. אם היה החדש מעובר. אם היה. לא היה. וכשקידשו את השנה באושא ביום הראשון עבר רבי ישמעאל בנו שלרבי יוחנן בן ברוקה. אומר כדברי רבי יוחנן בן נורי. אמר רבן שמעון בן גמליאל. לא היינו נוהגין כן ביבנה. ביום השיני עבר רבי חנינה בנו שלרבי יוסי הגלילי ואמר כדברי רבי עקיבה. אמר רבן שמעון בן גמליאל. כן היינו נוהגין ביבנה. והא תני. קידשוהו בראשון ובשיני. רבי זעורה בשם רב חסדא. אותה השנה נתקלקלה. מהו בראשון מהו בשיני. רבי בא בשם רב. שנה ראשונה ושנה השנייה. והא תני. ביום הראשון וביום השיני. קידשוהו קודם לזמנו או לאחר עיבורו יום אחד יכול יהא מקודש. תלמוד לומר אותם. אותם אלא הם [מועדיי]. אין אלה מועדיי. לפני זמנו עשרים ותשעה יום. לאחר עיבורו שלשים ושנים יום. ומניין שמעברין את השנה על הגליות שעלו ואדיין לא הגיעו. תלמוד לומר בני ישראל מועדיי. עשה את המועדות שיעשו אותן כל ישראל. אמר רבי שמואל בר נחמן. והן שהגיעו לנהר פרת. רבי יעקב בר אחא רבי אימי בשם רבי יהודה בר פזי. קידשוהו ואחר כך נמצאו העדים זוממין. הרי זה מקודש. קם רבי יוסה עם רבי יהודה בר פזי. אמר ליה. אתה שמעתה מן אבוך הדא מילתא. אמר ליה. כן אמר אבא בשם רבי יוחנן. אין מדקדקין בעדות החודש. בית דין שראו את ההורג. אמרו. אם רואין אנו אותו אין אנו מכירין אותו. לא היו עורפין. דכתיב ועינינו לא ראו. מכל מקום. והרי ראו. ובית דין שראו את ההורג. אית תניי תני. יעמדו שנים ויעידו לפניהן. אית תניי תני. יעמדו כולן ויעידו במקום אחר. רבי יודה בר פזי בשם רבי זעורה. כשם שהן חלוקים כאן כך חלוקין בעידות החודש. ויקום חד ויתיב חד. ויקום חד ויתיב חד. שנייא היא שאין העד נעשה דיין. כהדא רב חונה הוה ידע שהדו לחד בר נש. אזל בעי מידון קומוי וכפר ביה. אמר ליה רבי שמואל בר רב יצחק. בגין דאת ידע דרב חונה בר נשא רבה את כפר ביה. מה אילו ייזיל וישהד עלך קומי בית דין חורן. אמר ליה רב חונה. ועבדין כן. אמר ליה. אין. ושרא רב חונה גרמיה מן ההוא דינא. ואזל ואשהד עלוי קומי בית דין חורן. קרא ערר על חתימת ידי העדים. על חתימת ידי הדיינין. רבי בא בשם רב יהודה. רצה לקיים בכתב ידי העדים מקיים. בכתב ידי הדיינים מקיים. ואני אומר. אפילו בעד אחד. אפילו בדיין אחד מקיים. ביומוי דרבי אבהו אתון בעיי מימר גואלינו ואמרון גאולתינו וקבלון. ביומוי דרבי ברכיה אישתתקון. אמר לון. שמעתון דאיתקדש ירחא. וארכינון בראשיהון וקבלון.
