תלמוד ירושלמי ראש השנה פרק ד הלכה א
משנה: יום טוב של ראש השנה שחל להיות בשבת במקדש היו תוקעין אבל לא במדינה. משחרב בית המקדש התקין רבן יוחנן בן זכאי שיהו תוקעין בכל מקום שיש בו בית דין. אמר רבי אלעזר לא התקין רבן יוחנן בן זכאי שיהו תוקעין אלא ביבנה בלבד. אמרו לו אחד יבנה ואחד כל מקום שיש בו בית דין: הלכה: יום טוב של ראש השנה כול׳. רבי אבא בר פפא אמר. רבי יוחנן ורבי שמעון בן לקיש הוון יתיבין מקשיי. אמרין. תנינן. יום טוב של ראש השנה שחל להיות בשבת במקדש היו תוקעין אבל לא במדינה. אין דבר תורה הוא אף בגבולין ידחה. אין לית הוא דבר תורה אף במקדש לא ידחה. עבר כהנא. אמרין. הא גברא [רבה] דנישאול [ליה]. אתון שאלון ליה. אמר לון. כתוב אחד אומר יום תרועה וכתוב אחר אומר זכרון תרועה. הא כיצד. בשעה שהוא חל בחול. יום תרועה. בשעה שהוא חל בשבת. זכרון תרועה. מזכירין אבל לא תוקעין. רבי זעורה מפקד לחברייא. עולון ושמעון קליה דרבי לוי דרש. דלית איפשר דהוא מפיק פרשתיה דלא אולפן. ועל ואמר קומיהון. כתוב אחד אומר יום תרועה וכתוב אחר אומר זכרון תרועה. הא כיצד. בשעה שהוא חל בחול. יום תרועה. בשעה שהוא חל בשבת. זכרון תרועה. מזכירין אבל לא תוקעין. מעתה אף במקדש לא ידחה. תנא. באחד לחודש. מעתה אפילו במקום שהן יודעין שהוא באחד לחודש ידחה. תני רבי שמעון בן יוחי. והקרבתם. במקום שהקרבנות קריבין. אמרין חברייא קומי רבי יונה. והכתיב והעברת שופר תרועה בחודש השביעי וגו׳. אמר לון. זו את מעביר בארצכם. הא אחרת לא. אמרין ליה או נאמר. זו אתם מעבירין בארצכם. הא אחרת בין בארץ בין בחוצה לארץ. אמר רבי יונה. אילו הוה כתיב תעבירו שופר בארצכם הייתי אומר. כאן מיעט ובמקום אחר ריבה. אלא בכל ארצכם. כאן ריבה ובמקום אחר מיעט.
