תלמוד ירושלמי ראש השנה פרק ד הלכה ב
משנה: ועוד זאת היתה ירושלם יתרה על יבנה שכל עיר שהיא רואה ושומעת וקרובה ויכולה לבוא תוקעין בה. וביבנה לא היו תוקעין אלא בבית דין בלבד: הלכה: והן שיהו כל הדרכים האילו בה. רואה ואינה שומעת. כגון ירושלם מלמעלן ועיר מלמטן. ושומעת ואינה רואה. ההר מפסיק. רואה ושומעת ואינה יכולה לבוא. חוץ לתחום. רואה ושומעת וקרובה ואינה יכולה לבוא. הנחל מפסיק. רבי יונה בעי. היתה יכולה לבוא בעירובין. היך מה דאת אמר בירושלם. שכל עיר שהיא רואה ושומעת וקרובה ויכולה לבוא תוקעין בה. ואמר אף ביבנה כן. ירושלם דבר תורה והעיירות הסמוכות לה דבר תורה. ורבן יוחנן בן זכיי מתקין על דבר תורה. ויבנה מדבריהן והעיירות הסמוכות לה מדבריהן. ורבן יוחנן בן זכיי מתקין על דבריהן. ויש תקנה אחר התקנה. רבי סימון בשם רבי יהושע בן לוי. יצאו בית דין ממקום למקום ולא היו תוקעין. רבי יוסה בעא קומי רבי סימון. אפילו מבית לבית. אפלו מטריקלין לקיטון. אמר ליה. בירבי. עד כאן שמעתי.
