תלמוד ירושלמי שבועות פרק א הלכה ב

משנה: כל שיש בה ידיעה בתחילה וידיעה כסוף והעלם בנתיים הרי זה בעולה ויורד. יש בה ידיעה בתחילה ואין בה ידיעה בסוף שעיר הנעשה בפנים ויום הכפורים תולה עד שיוודע לו ויביא בעולה ויורד: הלכה: כל שיש בה ידיעה בתחילה כול׳. ומניין לידיעה בתחילה ובסוף והעלם בנתיים. תלמוד לומר ונעלם ונעלם שני פעמים. מכלל שבאת לו ידיעה בתחילה ובסוף והעלם בינתיים. עד כדון כרבי עקיבה. כרבי ישמעאל. דרבי ישמעאל כרבי. דרבי אמר. ונעלם ממנו מכלל שיודע. והוא ידע הרי שתי ידיעות. הא רבי ישמעאל כרבי. ורבי כרבי ישמעאל. ואפילו כרבי עקיבה אתיא. היא ידיעה והעלם בטומאת מקדש. ידיעה והעלם בטומאת הקודש. ואית דבעי נישמעינה מן הכא. והוא ידע ואשם. והלא כבר נאמר והוא טמא ואשם. אלא אם אינו עניין לידיעה בתחילה תניהו עניין לידיעה בסוף. רבי בון בעי. אם לא נודע לו בסוף היך מביא קרבן. אלא אם אינו עניין לידיעה בסוף תניהו לידיעה בתחילה. התיבון. הרי כתיב או הודע אליו חטאתו והביא. מעתה אם אינו עניין לידיעות תחילה תניהו עניין לידיעת סוף. פתר לה במחוייבי חטאות ואשמות וודאין שעבר עליהן יום הכיפורים שמביאין אחר יום הכיפורים וחייבי אשמות תלויין פטורין. תלמוד לומר או הודע אליו חטאתו והביא. אף לאחר יום הכיפורים. ומניין שאין מדבר אלא על טומאת מקדש וקדשיו. הזהיר וענש על ידי טומאה וחייב קרבן על ידי טומאה. מה עונש ואזהרה האמור להלן בטומאת מקדש וקדשיו. אף כשחייב קרבן על טומאת מקדש וקדשיו. רבי אליעזר בן יעקב אומר. בתוך שאמר לא אכלתי באוני ממנו. יכול ישראל שאכל מעשר אונן או טמא יביא קרבן. תלמוד לומר מאלה. יש מאלה חייב ויש מאלה פטור. אוציא את המעשר שאינו בעון מיתה ולא אוציא את התרומה שהיא עון מיתה. שנאמר ומתו בו כי יחללוהו. תלמוד לומר מאלה. יש מאלה חייב ויש מאלה פטור. או מה להלן בתרומה אף כאן בתרומה. ולא מעבודה זרה למדתה. ועבודה זרה למדה על כל עבירות שבתורה. לומר. מה עבודה זרה מיוחדת שחייבין על זדונה כרת ועל שגגתה חטאת. יצאת תרומה שאינה אלא עון מיתה. אמר רבי חנינה קומי רבי מנא. ומעבודה זרה למדתה. וילמד מעבודה זרה לכל דבר בידיעה אחת. אמר לו. עבודה זרה בקבוע וטומאת מקדש וקדשיו בעולה ויורד. ואין למידין קבוע מעולה ויורד ולא עולה ויורד מקבוע. ומה חמית מימר. בטומאת הקודש הכתוב מדבר. נאמר כאן בהמה טמאה ונאמר להלן בהמה טמאה. מה בהמה טמיאה האמורה להלן בטומאת הקודש. אף בהמה טמאה האמורה כאן בטומאת הקודש. אין לי אלא טומאת הקדש. טומאת מקדש מניין. תלמוד לומר וטומאתו עליו. מה חמית מימר. בטמא שאכל טהור או בטהור שאכל טמא. תלמוד לומר וטומאתו עליו. בטומאת הגוף ולא בטומאת בשר. רבי אומר. ואכל וטומאתו עליו. בטומאת הגוף ולא בטומאת בשר. רבי חייה אומר. נאמרו קדשים לשם רבים ונאמרה טומאה לשם יחיד. הא מה אני מקיים וטומאתו עליו. בטומאת הגוף. לא בטומאת בשר. רבי מאיר אומר. לא דיבר אלא במי שטומאה פורשת ממנו. יצא בשר שאין טומאה פורשת ממנו. אם כן מה הועיל לו יום הכיפורים. אמר רבי יוסי בירבי בון. נעשית לו יום הכיפורים כאשם תלוי. מת לפני יום הכיפורים עונה בה. אחר יום הכיפורים כבר כיפר. וכפר על הקודש מטומאת בני ישראל וגו׳. יש לי בעניין זה שלש טמאות. טומאת עבודה זרה. שנאמר למען טמא את מקדשי. גילוי עריות. שנאמר לבלתי עשות מחוקות התועבת. שפיכות דמים. שנאמר ולא תטמאו את הארץ. יכול על כל הטמאות הללו שעיר זה מכפר. תלמוד לומר מטומאות ולא כל טומאות. מה מצינו שחלק הכתוב בטומאת מקדש וקדשיו. אף כאן לא נחלוק אלא בטומאת מקדש וקדשיו. דברי רבי יהודה. רבי שמעון אומר. ממקומו הוא מוכרע. שנאמר וכפר על הקודש מטומאת בני ישראל. כל טומאה שבקודש. יכול על טומאת מקדש וקדשיו שעיר זה יכפר. תלמוד לומר ומפשעיהם. אילו המרדין. וכן הוא אומר מלך מואב פשע בי.