תלמוד ירושלמי שבועות פרק ב הלכה א

משנה: ידיעות הטומאה שתים שהן ארבע. ניטמא וידע ונעלמה ממנו טומאה וזכור לקודש נעלם ממנו קודש וזכור לטומאה נעלמו ממנו זה וזה ואכל את הקודש ולא ידע ומשאכל ידע הרי זה בעולה ויורד. ניטמא וידע ונעלמה ממנו הטומאה וזכור למקדש נעלם ממנו מקדש וזכור לטומאה נעלמו ממנו זה וזה ונכנס למקדש ולא ידע ומשיצא ידע הרי זה בעולה ויורד: הלכה: ידיעות הטומאה כול׳. רבי ירמיה בעי. פשיטא בידיעה האחרונה עד שיהא יודע שחייב להביא בה קרבן. אף בידיעה ראשונה כן. נישמעינה מהדא. שני שבילין אחד טמא ואחד טהור. הילך באחד מהן ונכנס למקדש ויצא והזה ושנה וטבל והילך בשיני ונכנס למקדש חייב. וידע שהוא חייב להביא בה קרבן. אמר ריש לקיש. דרבי ישמעאל היא דאמר. חייב על העלם טומאה ועל העלם מקדש. אמר רבי בון בר חייה. הוינן סברין מימר דמר ריש לקיש בבריא לו שהוא טמא ונעלמה ממנו טומאה ונכנס למקדש. אבל אם היה ספק טמא ספק טהור ונעלם ממנו מקדש ונכנס למקדש לא. ממה דאמר ריש לקיש. דרבי ישמעאל היא דאמר. חייב על העלם טומאה ועל העלם מקדש. הדא אמרה אפילו ספק טמא ספק טהור. נעלם ממנו מקדש ונכנס למקדש חייב. אמר רבי יוחנן. דברי הכל היא משום ספק ידיעה כידיעה. מה אם בשעה שאינו יודע אם טמא הוא אם טהור את אמר ידיעה ודאי היא. בשעה שיודע שטמא ודאי אלא אינו יודע אם חייבין עליה קרבן לא כל שכן שתהא ידיעה. על דעתיה דריש לקיש. ניטמא ונעשה לו הדבר ספק מהו שייעשה אצלו כהעלם דבר ויהא חייב. דין כדעתיה ודין כדעתיה. דאיתפלגון. אכל חמשה זיתים ונודע לו בספק כל אחד ואחד ואחר כן נודע לו בודאין. ריש לקיש אמר. ידיעת ספק קובעתו לחטאות. רבי יוחנן אמר. אין ידיעת ספק קובעתו לחטאות. רבי יוסי בירבי בון בשם רבי שמואל. מודה ריש לקיש בכהן משיח שאין ידיעת ספיקו קובעתו לחטאת. שנאמר כחטאת כאשם. את שמביא אשם תלוי ידיעת ספיקו קובעתו לחטאת. את שאינו מביא אשם תלוי אין ידיעת ספיקו קובעתו לחטאת. מחלפה שיטת ריש לקיש. תמן אמר. ידיעת ספק קובעת לחטאת. וכא אמר. אין ידיעת ספק קובעת לחטאת. תמן אשמו קבעו. וכא מה אית לך. מחלפה שיטת רבי יוחנן. תמן הוא אומר. נתכפר מקצת החט נתכפר כולו. וכא הוא אמר הכין. לא אמר רבי יוחנן אלא בידיעה האחרונה שאין בה חיוב קרבן. אמר רבי יוחנן. כל ספיק רשות הרבים ספיקו טהור. ואין מתירין לו לעשות. והתנינן. כל ספק הטהור לתרומה טהור לחטאת וכל התלוי לתרומה נשפך לחטאת. אין תלוי בחטאת אלא או טמא ממש או טהור ממש. אמר רבי זירא. מתניתא בדבר שאינו בא מחמת הזבח. מה דמר רבי יוחנן בדבר שבא מחמת הזבח. הכל מודין שאם עבר ועשה טהור. מחלפה שיטת רבי יוחנן. תמן אמר. עבר ועשה טמא. וכא אמר. עבר ועשה טהור. כאן ברשות היחיד כאן ברשות הרבים. ואפילו תימר כאן וכאן ברשות הרבים. מחלפה שיטת ריש לקיש מחלפה שיטת רבי יוחנן. דאיתפלגון. נזיר שניטמא בטומאת קבר התהום. ריש לקיש אמר. אין הנזיר מגלח. ורבי יוחנן אמר. הנזיר מגלח. והא רבי יוחנן אמר. משום ספק ידיעה כידיעה. ואפילו ראשונה בשרץ ושנייה במת. הראשונה עד שלא נתגייר והשנייה משנתגייר. הראשונה עד שלא הביא שתי שערות ושנייה משהביא. ניטמא במת וידע בשרץ ולא ידע. אין שם טומאה קלה אצל טומאה חמורה. ניטמא במת ולא ידע. בשרץ ולא ידע. ואחר כך נודע לו על השרץ ואחר כך נודע לו על המת. מפני שנודע לו על השרץ תחילה כמי שיש טומאה קלה אצל חמורה. או מפני שקדמה לטומאת המת תדחה לטומאת שרץ ולידיעתה. ואין שם לטומאה קלה אצל טומאה חמורה. נטמא במת וידע בשרץ ולא ידע ונכנס למקדש. בהעלימו של מת חייב. בהעלם שרץ פטור. ירד לטבול מטומאה חמורה ונסמכה לו טומאה קלה עלתה לו טומאה קלה ליידא מילה. שאם טבל ונכנס למקדש פטור. ירד לטבול מטומאה קלה ונסמכה לו טומאה חמורה לא עלתה לו טומאה חמורה. ליי דא מילה. שאם טבל ונכנס למקדש חייב. הא מטומאה חמורה ונסמכה לו טומאה חמורה לא. הא מטומאה קלה ונסמכה לו טומאה קלה לא. ירד לטבול מטומאה חמורה ונסמכו לו סככות ופרעות. מאחר דמר רבי יוחנן בשם רבי ינאי. כולהון תורה הן אצל תרומה. כמי שהיא טומאה חמורה. או מאחר שאין הנזיר מגלח עליהם כמי שהיא טומאה קלה. אנדרוגינס ראה לובן ונכנס למקדש פטור. ראה אודם ונכנס למקדש פטור. ראה אודם ולובן כאחד ונכנס למקדש חייב. אית תני תניי פטור. אמר רבי יוחנן. רבי שמעון היא דתני. שני שבילין אחד טהור ואחד טמא. הילך באחד מהן ונכנס למקדש בראשון והוזה ושנה וטבל. בשיני ונכנס חייב. רבי שמעון פוטר בזה. רבי שמעון בן יהודה פוטר בכולן משום רבי שמעון. ניחא אנדרוגינס גבי לובן את עבד ליה אשה. גבי אודם את עבד ליה איש. ברם הכא אין כאן טומאה ידועה. אמר רבי שמעון בר סוסרטי. תיפתר בששכח לראשון. רבי יוסי בעי. מה אנן קיימין. אם בששכחו לעולם שביל אחד הוא. אם שחזר ושכחו שני שבילין הן. אמר רבי יוסי בירבי בון. אתייא דרבי שמעון כרבי ליעזר. על דעתיה דחזקיה כמה דרבי ליעזר אמר תמן. עד שידע אם בשרץ ניטמא אם במת כן רבי שמעון אמר כאן. עד שידע אם באודם ניטמא אם בלובן. ניחא תמן משום דאמר. ספק ידיעה כידיעה. ברם הכא מכיון דחזא לובן ואודם כאחד ידיעה ודאי היא. רב חסדא בעי. נכנס למקדש כסבור כנסת מהו. אמר רבי יוסי. כן אנו אומרים. היה יודע שיש טומאה בעולם אלא אינו יודע אם חייבין עליה קרבן לא כל שכן שתהא ידיעה. אלא כי אנן קיימין בבריא לו שטמא ונעלם ממנו מקדש ונכנס למקדש. וכא בבריא לו שהוא מקדש ונעלמה ממנו טומאה ונכנס למקדש. רבי יסי בעי. אכל חצי זית בידיעת קודש והעלם טומאה וכחצי זית בידיעת טומאה והעלם קודש העלימות מהו שיצטרפו.