תלמוד ירושלמי שבועות פרק א הלכה ז

משנה: אחד ישראל ואחד כהנים ואחד כהן משיח. מה בין ישראל לכהנים לכהן משיח אלא שדם הפר מכפר על הכהנים על טומאת מקדש וקדשיו. רבי שמעון אומר כשם שדם השעיר הנעשה בפנים מכפר על ישראל כך דם הפר מכפר על הכהנים. כשם שוידוי של שעיר המשתלח מכפר על ישראל כך וידוייו של פר מכפר על הכהנים: הלכה: אחד ישראל ואחד כהנים כול׳. ולא תנינן משיח. ולמה לא תנינן משיח. אין תימר. בדבר שאין בו חיוב קרבן אנן קיימין. יאות לא תנינן משיח. אין תימר. בדבר שיש בו חיוב קרבן. למה לא תנינן משיח. אשכח תני. בכהן משיח. הדא אמרה בדבר שאין בו חיוב קרבן אנן קיימין. אמר רבי יוסי בירבי בון. ואפילו תימא בדבר שיש בו חיוב קרבן. נעשה כזדון. כמה דתימר. בזדון צריך כפרה וכפרת יום הכיפורים. וכא צריך כפרה וכפרת יום הכיפורים. יעמד חי. מלמד שעתיד למות. עד מתי הוא חי. עד וכלה מכפר את הקודש. דברי רבי יהודה. רבי שמעון אומר. עד שעת ווידוי. על דעתיה דרבי יודה הוידוי מעכב. על דעתיה דרבי שמעון אין ווידוי מעכב. מה מפקה מביניהון. שחטו בלא ווידוי. על דעתיה דרבי יודה צריך להביא פר אחר. על דעתיה דרבי שמעון אין צריך להביא פר אחר. אף שעיר המשתלח כן. שלחו בלא וידוי. על דעתיה דרבי יודן צריך להביא שעיר אחר. על דעתיה דרבי שמעון אין צריך להביא שעיר אחר. התודה ושחטו ונשפך הדם. את אמר. צריך להביא פר אחר וצריך להתודות פעם שנייה או יצא בוידוי הראשון. אף שעיר המשתלח כן. שהוא צריך להגריל פעם שנייה או כבר יצא בוידויו שלראשון.