תלמוד ירושלמי שבועות פרק ב הלכה ג

משנה: נטמא בעזרה ונעלמה ממנו הטומאה וזכור למקדש נעלם ממנו המקדש וזכור לטומאה. נעלם ממנו זה וזה. והשתחוה או ששהה בכדי השתחויה. ובא לו בארוכה חייב ובקצרה פטור. זו היא מצות עשה שבמקדש שאין חייבין עליה: הלכה: ניטמא בעזרה כול׳. רבי חזקיה רבי אמי בשם רבי לעזר. כתוב אחד אומר את משכן יי טמא וכתוב אחר אומר את מקדש יי טמא. הא כיצד. ליתן חלק בין למיטמא בפנים למיטמא בחוץ. מיטמא בפנים עד שיכניס ראשו ורובו. מיטמא בחוץ עד שישהא כדי השתחויה. ניטמא בפנים ונכנס לפניי ולפנים. נישמעינה מהדא. השתחוה או ששהה כדי השתחוייה. וכיון ששהא לאו כמי שהכניס ראשו ורובו. ותימר. עד שישהא כדי השתחוייה. וכא עד שישהא כדי השתחוייה. היך עבידא. על אי זה מהן מתחייב. על הראשונה או על האחרונה. חברייא אמרין. על הראשונה. אמר לון רבי יוסי. אמרי ליה. צא. ותימר. על הראשונה. אלא כי נן קיימין על האחרונה. תמן תנינן. הוציאו לו את הכף ואת המחתה. על אי זו מתחייב. על הראשונה או על האחרונה. חברייא אמרי. על האחרונה. אמר לון רבי יוסי אומר. אומרים לו. היכנס. ותימר. על האחרונה. אלא כי נן קיימין על הראשונה. שיעור השתחויה עשר אמות. היך עבידא. היה בארוכה עשרים ובקצרה עשר. הילך חמש. אין ייזיל בדא חמש ואין ייזיל בדא חמש עשרה. אמר רבי יוסי. לעולם אין מתחייב עד שתהא ארוכה מרובה על הקצרה עשר. היך עבידא. היה בארוכה שלשים ובקצרה עשר. הילך חמש. אין ייזיל בדא חמש. אין ייזיל בדא עשרין וחמש. עד כמה היא השתחויה. רבי סימון בשם רבי יהושע בן לוי. עד כדי שאילת שלום בין אדם לחבירו. אבא בר הונא בשם רבי יוחנן. עד כדי שאילת שלום מתלמיד לרב. שלום עליך רבי.