תלמוד ירושלמי שבועות פרק ב הלכה ד
משנה: אי זו היא מצות עשה שבנידה שחייבין עליה. היה משמש עם הטהורה ואמרה לו ניטמאתי ופרש מיד חייב שיציאתו הנייה לו כביאתו: הלכה: אי זו היא מצות עשה שבנידה כול׳. כהנא אמר. אי איפשר שלא היתה בה ידיעה בתחילה וידיעה בסוף והעלם בנתיים. התיב רבי שמואל בר אבודימי קומי רבי מנא. ויהיו כן המורים. אמר ליה. אנן בעיי נכנסין ואת מייתי לן מורין. מאי כדון. אמר רבי שמואל בר רב יצחק. מצות מצות. מה מצות שנאמר להלן בקבוע אף כאן בקבוע.
