תלמוד ירושלמי שבועות פרק ג הלכה ב

משנה: שבועה שלא אוכל ואכל ושתה אינו חייב אלא אחת. שבועה שלא אוכל ושלא אשתה ואכל ושתה חייב שתים: הלכה: שבועה שלא אוכל. ואכל כול׳. שתייה בכלל אכילה ולא אכילה בכלל שתייה. רבי יונה שמע כולהון מיכא. על כן אמרתי לבני ישראל כל נפש מכם לא תאכל דם. מה נן קיימין. אם בדם שקרש. התני. דם שקרש אינו לא אוכל ולא משקה. (אלא כן נן קיימין. כל שהוא. כל שהוא אכילה. פתר לה כרבי עקיבה. דרבי עקיבה אמר. כל שהוא אכילה.) והתני. המחה הדם וגמעו או שהקפה חלב ואכלו. אם יש בו כזית חייב. מה עבד לה רבי יונה. אינו אוכל ליטמא טומאת אוכלין ולא משקה ליטמא טומאת משקין. חזר רבי יונה ופתר מתניתה. ונתתה הכסף בכל אשר תאוה נפשך. מה נן קיימין. אם בטועם טעם יין לתבשיל. והלא הטעם לפגם. אלא כן נן קיימין כל שהוא ורחמנא קרייה אכילה. רבנן דקיסרין אמרין. תיפתר באילין גמרייה ואורזרייה שהכל טפילה לאכילה כאכילה. רבי יוסי שמע כולהון מיכא. שבועה שלא אוכל. ואכל ושתה. אין חייב אלא אחת. אמרי חברייא קומי רבי יוסי. ומר דבתרה. שבועה שלא אוכל ושלא אשתה ואכל ושתה. אין חייב אלא אחת. אמר לון רבי יוסי. אילו מי שאמר. שבועה שלא אוכל ככר זו. וחזר ואמר. שבועה שלא אוכל ככר זו. ואכל שתיהן. שמא אינו חייב שתים. רבי חנינא בשם רבי פינחס שמע כולהון מיכא. שבועה שלא אוכל. ואכל אוכלין שאינן ראויין ושתה משקין שאינן ראויין. פטור. הא אכל אוכלין ראויין ושתה משקין ראויין חייב. רבי בא שמע כולהון מיכא. אכל ושתה בהעלם אחד אינו חייב אלא אחת. עד כדון בשאמר. שבועה שלא אוכל ושתה. וכרבי שאמר. שבועה שלא אשתה. רבי חיננא שמע כולהן מיכא. לא אכלתי באני אלא שתיתי. עד כדון בשאמר. שלא אוכל. ושתה. אמר. שלא אשתה. ואכל. שתייה בכלל אכילה ולא אכילה בכלל שתייה.