תלמוד ירושלמי שבועות פרק ג הלכה ז

משנה: שבועה שלא אוכל ככר זו שבועה שלא אוכלנה שבועה שלא אוכלנה ואכלה אינו חייב אלא אחת. זו היא שבועת ביטוי שחייבין על זדונה מכות ועל שגגתה קרבן עולה ויורד. הלכה: שבועה שלא אוכל ככר זו כול׳. שבועה שאוכל ככר זה היום. ועבר היום ואכלה. רבי יוחנן וריש לקיש תריהון אמרין. פטור. לא טעמא דאהן. טעמיה דרבי יוחנן משם שאינו ראוי לקבל התרייה. טעמיה דריש לקיש משום שהוא בלא תעשה שאין בו מעשה. מה מפקה מביניהון. שרפה והשליכה לים. אין תימר משם שאינו ראוי לקבל התרייה פטור. ואין תימר משום שהוא בלא תעשה הרי יש בה מעשה. רבי פינחס בעי. היה אסתניס. מאחר שאין בידו לבא אין בידו לשעבר. רבי יוסי בעי. שבועה שבועה שבועה שלא אוכל. ואכל. מהו. אמר רבי יוסי בירבי בון. נישמעינה מן הדא. שבועה שלא אוכל ככר זו. שבועה שלא אוכלינה. שבועה שלא אוכלינה. ואכלה. חייב אחת. מפני שהזכיר בה זו. הא אם לא הזכיר בה זו חייב על כל אחת ואחת. אבימי אחוי דחיפה אמר. שמשית בנדרין שמשית בשבועות. בעי חיפא מיבדקיניה. היו לפניו חמש ככרין ואמר. שבועה שאוכל ככר זו. וחזר ואמר. שתים אילו. וחזר ואמר. שלשה אילו. וחזר ואמר. ארבעה אילו. וחזר ואמר. חמשה אילו. ואכל הראשונה. אמר ליה. חייב על כל אחת ואחת. אמר ליה. אינו חייב אלא אחת. מכיון שהזכיר עליה שבועה עשאה כנבילה. מיכן ואילך כמיחל שבועות על האיסורין. ואין שבועות חלות על האיסורין. חזר חיפה ובדקיה. היו לפניו חמש ככרות ואמר. שבועה שאוכל חמש ככרים אילו. וחזר ואמר. ארבע. וחזר ואמר. שלש. וחזר ואמר. שנים. וחזר ואמר. זו. ואכל כולם. אמר ליה. אינו חייב אלא אחת. אמר ליה. חייב על כל אחת ואחת. אילו מי שאמר. שבועה שאוכל חמש ככרים. ואכל ארבע. שמא אינו פטור. אמר רבי יוסי. מסתברא כאחוי דחיפה באחרייתא וכחיפה בקדמיתא.