תלמוד ירושלמי שבועות פרק ג הלכה ח

משנה: שבועת שוא חייבין על זדונה מכות ועל שגגתה פטור: ואי זו היא שבועת שוא נשבע לשנות את הידוע לאדם אמר על העמוד של אבן שהוא של זהב ועל האיש שהוא אשה. על האשה שהיא איש. נשבע על דבר שאי איפשר לו להיות. אם לא ראיתי גמל שפורח באויר לא ראיתי נחש כקורת בית הבד. אמר לעדים בואו והעידוני שבועה שלא נעידך. נשבע לבטל את המצוה שלא לעשות סוכה ושלא ליטול לולב ושלא להניח תפלין. זו היא שבועת שוא שחייבין על זדונה מכות ועל שגגתה פטור: הלכה: שבועת שוא חייבין על זדונה מכות כול׳. תמן תנינן. אם לא ראיתי בדרך זה כעולי מצרים. איפשר שלא עבר בה כעולי מצרים. אלא כי נן קיימין בראייה אחת. והא דוקליטיאנוס כד נחת תמן נחת עימיה ק״כ ריבוון. אלא כי נן קיימין בראייה אחת. אם לא ראיתי נחש כקורת בית הבד. והא חיויא דשבור מלכא בלע גמלין בלע קרונין. כד בעון מיקטלוניה אייתון פחלין דגמלין ומלון יתהון תבן ויהבון בהון גומרין ובלעון ומית. אמר רבי יודה בר פזי. חמית משך דחיוי עיביד על תמניא מסוסטלא. אמר רבי שמואל בר יעקב. אנא חמית משך דחיוי סליק קרוכין דמלכותא. שמואל אמר. במרובע. ואם במרובע ניתני אפילו קטן. אמר רבי יודן אבוי דרבי מתנייה. כיני. אלא דלית אורחא דתנייא מיתפוס אלא מילה רובא. דתנינן. גמל פורח באויר. ניתני. עכבר פורח באויר. תני. רבן שמעון בן גמליאל אומר. אין מרובע מששת ימי בראשית. התיב רבי ברכיה. והתנינן. גוף הבהרת כגריס הקילקי מרובע. מקום הגריס תשע עדשות. מקום עדשה ארבע שערות. נמצאו שלשים ושש שערות. אמר רבי יוסנה. כל גרמא אמרה שאינו מרובע. ולמה תניתה מרובע. די ירבעינה הוא. והכגעה. מלא הוא קיטרין. והא עניבה דפילא. עגול הוא מלמטה. ואית דבעי מימר. לא מר רבן שמעון בן גמליאל אלא בבריות. ותני כן. מרובע באוכלין. אין מרובע בבריות. שבועה שאין אנו יודעין לך עדות. לוקין משם שבועת עדות. שבועה שלא נעידך. לוקין משם שבועת ביטוי. שבועה שאוכל ככר זו כול׳. שוא ושקר שניהן בדיבור אחד נאמרו. מה שאין אוזן יכולה לשמוע ולא פה לדבר. מחלליה מות יומת וביום השבת שני כבשים בדיבור אחד נאמרו. לא תלבש שעטנז גדלים תעשה לך שניהן בדיבור אחד נאמרו. ערות אשת אחיך יבמה יבא עליה בדיבור אחד נאמרו. ולא תסב נחלה וכל בת ירשת נחלה שניהן בדיבור אחד נאמרו. מה שאי איפשר לפה לדבר ולא לאוזן לשמוע. וכן הוא אומר אחת דבר אלהים שתים זו שמענו. ואומר הלוא כה דברי כאש נאם יי. שבועת שוא. נשבע לשנות את הידוע לאדם. שבועת שקר. נשבע להחליף. רבי יעקב בר אחא בשם רבי יוחנן. כל הידוע לשנים זו היא שבועת שוא. לשלשה זו היא שבועת שקר. רבי לא בשם רבי לעזר. אפילו ידוע לשנים ואחד בסוף העולם מכירו שבועת שוא היא. מה מפקה מביניהון. שינה בפני שנים והשליכו לים והתרו בו משום שבועת שוא. על דעתיה דרבי יוחנן אין לוקה. על דעתיה דרבי לעזר לוקה. התרו בו משום שבועת שקר. על דעתיה דרבי לעזר לוקה. על דעתיה דרבי יוחנן אינו לוקה. רבי בא בשם רבי יהודה. אפילו ביטה ומרגליתא. ואהן אפילו. אלא כגון ביטא ומרגליתא. תני. כשם שנידרי הבאי מותרין כך שבועות הבאי מותרין. והתני. שבועות הבאי אסורין. רבי ירמיה בשם רבי פדת. כאן במעמידין כאן בשאין מעמידין. ואפילו תימא. כאן וכאן במעמידין. כאן במיחל שבועות על נכסיו. שבועה נכסיי עליי. נכסיו אסורין. הא ללקות אינו לוקה. כשם שנדרי זירוזין מותרין כך שבועות זירוזין מותרין. עוד הוא במיחל שבועה על נכסיו. שבועת נכסיי עליי. נכסיו אסורין. הא ללקות אינו לוקה. חזקיה אמר. אהן דמשתבע על תרין דאינון תרין לוקה משום שבועת שוא. רבי מנחם בשם ריש לקיש. אהן דחמי מיטרא נחית ואמר. קורי פלי בריכסון. לוקה משום שבועת שוא. רבי חוניא רבי יעקב ברבי בון בשם רבי שמואל בר נחמן. כ״ד בולייות היו בדרום וכולם חרבו על שבועת שוא שהיא אמת. דכתיב לשוא הכיתי את בניכם.